וולינסקי על איזדורה דנקן. תרגום: ליאורה בינג היידקר:

וולינסקי* על איזדורה דנקן. תרגום: ליאורה בינג היידקר: 

 

צילום: באדיבות עמותת איזדורה דאנקן, ניו יורק.

Photo(s) courtesy of The Isadora Duncan Dance Foundation, New York, NY www.isadoraduncan.org

 

המילה האחרונה

 

1355864233.jpgכבר ביטאתי את הסתייגותי מאותם היבטים בכישרונה של איזדורה דנקן המאפשרים לנו להצהיר שכרקדנית אין היא שייכת לתיאטרון העתיק, ואף לא לתיאטרון בן זמננו. ציינתי והדגשתי את החסרונות הספציפיים של אמנותה. עם זאת, לאחר שמיציתי את דחפיי הביקורתיים, אני רואה כעת שטרם אמרתי כל שצריך להיאמר. תחושה פנימית מחייבת אותי לשבח את האומנותיות המופלאה שלה מעבר לשיקולים אסתטיים ופילוסופיים בעלמא.

דנקן יפה בטוהר רגשותיה, המעוררים בצופיה השראה מיידית יותר מכל צורה אחרת, ולו גם מושלמת יותר, של אמנות. במיוחד אני אוהב אותה באותם רגעים ראשונים שבהם היא מופיעה על הבמה. היא עומדת ליד המסך בפלייה קטן, בראש מורכן או מורם קמעה. שערה חלק ומסורק ברכות  ידיה מוצלבות על חזה, כפי שאנו צופים בהן כשהיא מאיירת את המוסיקה של ואגנר, או שהן פשוטות לאחור, כמו בשעה שהיא משדרת את המוסיקה של גלוק. כשאנו מתבוננים בדנקן אנו חשים מיד באינדיבידואליות שהופכת דבר-מה לייחודי. אנו חשים ברמה יוצאת דופן של תרבות, תרבות שהפכה לבשר. היא הגיעה לרוסיה ויצרה אסכולה של ריקוד אינטימי שהעלתה את חוויית האישיות האינדיבידואלית לדרגת פולחן. היא הראתה לכל אחד מאתנו דבר חשוב עד מאוד. למעשה אמנותה גילתה אמת חדשה: מה שמתרחש בליווי מוסיקה יש לו, בכל תחומי החיים, היבט של פולחן דתי. לא העם, לא האומה, לא העולם, בזיו רעיונותיהם הגדולים, הם המפעמים בכלי האמנותי. לא. מנתיבם של העל-אנושי והאוניברסאלי היא נמלטה לפינה אינטימית, אל דמות הניצבת מחוץ לזרם ההיסטוריה, אל ילדה שמחה, אל נערה מלנכולית. מתוך ליבה הנלהב היא העמידה צלם לאישי. וגם אורפאוס, על פי פרשנותה, אינו אלא איש מתייסר. אפילו מבעד לערפל המיתוס העתיק, שנפרש על פני אגדות בנות תרבויות שונות, תפשה דנקן את המוטיבים הנחוצים לאמנותה. טנהויזר עבורה איננו אגדה, היא חווה את דמותו כחלק משפע תחושות אישיות, ללא שמץ הכללה שהמושג אהבה חדור בה.

1355867190.jpgבעלותה על הבמה לקול תשואות הקהל דנקן מתעטפת בגלימה כהה. בעדינות ובהכרת תודה היא קדה לקהל בהשתחוויה עמוקה. רעם פורץ. אך עיניה, בברק לחלוחיתן, מביטות בשקט נכחה. לפניה לא נמצאים איתני הטבע אלא משהו ענוג ואישי, הנתלה לרגע ביעדיו של האוניברסלי. לאחר שכיסתה את מערומי האקט האינטימי המקודש שלה, היא ניצבת בצניעות מול קהלה. לא ניע. לא התחזות. האישה התרבותית ביותר בעולם מחייכת בתגובה לרעם התשואות.

 

תורגם מתוך:

 

"Aisedora Dunkan (Poslednee slovo)," Birzhevye vedomosti (16 January 1913):4.

Akim  Volynsky, Ballet's Magic Kingdom: Selected Writings on Dance in Russia, 1911-1925,  Stanley J. Rabinowitz trans., Ed., Mishigan: Yale university press, 2008, P. 45-46

  ·         *אקים וולינסקי ( 1861-1926 ), נחשב בתקופתו לגדול מבקרי המחול ברוסיה. ( א.ב.)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *