Black Fairytale by Yossi Berg, Oded Graf. Suzanne Dellal, August 9

יוסי ברג ועודד גראף: Black Fairytale , מחול לוהט, בסוזן דלל, אוגוסט 9

צילום: Christoffer Askman

אורה ברפמן

עונת מחול לוהט עמוסה מהרגיל בעבודות חדשות. בסופשבוע זה עלתה בבכורה ישראלית עבודה חדשה של יוסי ברג ועודד גרף שהיא תוצר של שיתוף פעולה עם שני תיאטראות בדנמרק ולוקחים בה חלק חמישה רקדנים ממדינות שונות לצד ברג וגרף, שמבלים, או כך נדמה, את מרבית השנה בחו'ל. הם ניזונים מהזמנות לסיורים, העברת סדנאות ותושבות זמנית (residency ) במרכזי מחול ותיאטרון שמספקים סטודיו ותנאים לאורחים לתקופות קצובות על מנת שיוכלו  ליצור ללא דאגות קיום. השהות נעה בדרך כלל ממספר שבועות לכמה חודשים.

מסיבה זו הבכורה התקיימה בחו'ל וזו הבכורה בישראל. לברג את גרף כלל לא ברור אם העבודה תעלה שנית בזמן הקרוב. אולי בחשיפה בינלאומית, הם אומרים.

העבודה Black Fairytale ממשיכה את סוגת תיאטרון המחול שהכרנו מעבודות קודמות ומתקיימים בה מספר מאפיינים כמו שימוש במרכיבים מעולם הפנטסיה, חלוקה למבני משנה מובחנים, משקל משמעותי לשפה, למילה, משם נובע לרב גם ההומור הדקיק, ותנועה לא ממושטרת שלא באה כדי להנכיח את עצמה אלא את המקום שלה במכלול התיאטרלי.

 מבחינת התכנים, קל לאתר עניין באתגור נורמות חברתיות  באמצעות הפלגה לעבר האוטופי-נוסטלגי באמצעות אבסורד או הומור, ואילו הגוף הרוקד, או הפוליטיקה שלו, מתנגשת עם מוסכמות וקיבעונות. זירת ההתחוללות מביאה ראש בראש את התנועה מול הטכסט- הראש מול הרגש. אבל במקום שבו עומד הטכסט, התנועה מוותרת, ובמקום שהתנועה מועצמת, הטכסט יורד למפלס הסב-טכסט – יתרון עצום במחול-  ראה סצנת הסיום לצלילי הבולרו של רוול.

מילה על הרקדנים: היה בסדר. כולם היו ממש בסדר.

במפתיע,  אבל לא ממש, העין שלי לפחות נצמדת ליוסי ברג. לא שהוא מבצע-על, אבל משהו בנוכחות שלו משמר איזו אניגמה, שק של סתירות שקשורות לחירות הנפשגוף שלו לצד פן גמלוני, ילדי, שהולם את יכולתו להתיר חשיפה פנימה. חשיפה של תהליכי חשיבה ושל מפלס רגישות.

העבודה מתחילה בתזוזת גוש מהודק לקדמת הבמה בעוד המשתתפים שרים יחד בחדווה מודגשת שיר קצבי בעל מסר חיובי, מהסוג שרבים מתפרנסים ממנו; כמו חייה את הרגע, לך עם הפנים קדימה וכו'. בקיצור- שושנים ודבש ולאב, לאב, לאב. אלא שבשיאה של ההתעלות החיובית גם מבנה הדבוקה מתפרק וגם האנרגיה נשאבת החוצה ומפנה מקום לספק, לעתיד מתעתע. ב'אגדה שחורה' זו חוזרים מהלכים עם דינמיקה דומה בעוד מספר תמונות ומציפים מבט הרבה יותר מפוכח על ההווה, שלא לדבר על העתיד. כך זה היה בתמונה בה מטיף סוחף המונים ומגלה את  האור( להם, לעצמו?)  וגובה את ליטרת הבשר שלו, מסרים ניו-אייג'יים הופכים מטרד, וטיפוס על הכותל המערבי מגלה בפליאה שמעברו יש אנשים ולפחות מלמעלה הם נראים דומים לאנשי הצד השני.

היוצרים מבקשים בסופו של דבר להגיד משהו. משהו על משהו. אחת השיטות להעביר תכנים ללא דיבור הוא דרך סימנים מוסכמים והעוויות פנים הם סימנים כאלה. קל יחסית לדבר דבר אחד ולחתור תחתיו במבט מצמית, קריצה, הגזמת מחוות גוף וכיוצא בזה. ההגזמה הזו מאפשרת לרקדן, שחקן או כוריאוגרף להוציא את עצמו מרשימת המכותבים אליהם ממוען הפשט של המילה והמשמעות כביכול שהיא נושאת. כאן התנועה משמשת סוכן חרש של הצד האחר.

העבודה עשויה מצוין ויש בה חומרי למחשבה בלי סוף. רב הזמן מערכות המשנה מתוזמנות לעילא. יש לא מעט דימויים שילוו אותי זמן רב ויש מילים. אחת מהן היא 'כן'. סצנה שנונה, נוגעת, מדויקת, פשוטה כל כך ועם זאת ממזרית למדי. כתשובה למספר רב של שאלות חקרניות עונה יוסי ב'כן'. אף 'כן' אחד לא דמה לשני. האם אתה סינדרלה, האם אתה בעד נישואי גייז, אתה מכיר את המצב הפוליטי ביוון, מתמצא במה שקורה באפגניסטן, האם אתה אוהב את המלחמה בארצך, האם אתה זקוק לחופש, אתה מחפש אושר, אתה צמחוני? במאמר מוסגר, השואל הופך למטיף בו דובר לעיל.

בסצינת הסיום אחת הרקדניות מתווה מסלולים על הבמה השחורה באמצעות טייפ לבן. ה'בולרו' מתנגן בשקט. לאט מתחיל ברג לצעוד על המסלול המותווה על קצות האצבעות בברכיים רכות, כשהגוף שוקע מעט עם כל צעד , כבצעדי גמל. אליו מצטרפים כל היתר בקצב אחיד כשהמסלול מפגיש אותם בצמתים. לאט, כל אחד מהם מאמץ לעצמו אביזר שאותו הוא מוצא באוהל סיירים כסוף שהיה על הבמה מהרגע הראשון. וילהלם טל מוצא תפוח, לכיפה אדומה יש שכמיה, לפינוקיו אף לבן ארוך וכן הלאה. האביזרים מסמנים שיוך ספציפי של רקדן לדמות מאגדות הילדים, אבל המתח והעניין לא נובעים מהתכנים ומהאג'נדה הורבלית שנבנתה לאורך העבודה, אלא ממרכיבים של אנרגיה, מקצב, מאוניסונו והקונוטציות שלו, מאורכי הנשימה, הובלת הגוף, מהמשטר והחירות שבו. בקיצור במחול גופא, וזו תוצאה מעניינת לאור המאמצים שהושקעו במרכיבים האחרים.

הערונת קטנטנה שמתחזה לשאילתא: ברשימת הקרדיטים מופיע שמו של הלל קוגן כדרמטורג. מה בדיוק עושה להם הדרמטורג בעבודה זו. עד לאחרונה, הסתדרו הכוריאוגרפים בלעדיו –בלי לספור את פינה באוש. פתאום צמחו דרמטורגים על ימיו ועל שמאל. האם השביתה הבאה תהיה של עמותת הדרמטורגים למחול?