תיאטרון מחול ירושלים. Second Count', סוזן דלל 9 במאי 2012–05–11

תיאטרון מחול ירושלים.  Second Count', סוזן דלל 9 במאי 2012–05–11

 צלום: גדי דגון

 

אורה ברפמן

בערב בו 'תיאטרון מחול ירושלים' מתנער משלב דשדוש ארוך ויוצא לדרך חדשה, זו הזדמנות להזכיר את כל הנוגעים בדבר, להציג את המדיניות האמנותית החדשה ולהודות ליוזמיה.

photo: gadi dagon. second count by lior levתמרה מיאלניק שיסדה את הלהקה לפני שנים רבות וניהלה אותה עד לעת האחרונה, הבינה שאין ביכולתה לעשות את השינויים המתבקשים כדי להמשיך לקדם ולקיים את פרי עמלה והחליטה לפרוש ולהזריק דם צעיר למערכת. אין כמעט פרסום של להקת 'ענבל' שאינו מזכיר את שרה לוי תנאי, או פרסומי הלהקה  הקיבוצית שאינם מאזכרים את יהודית ארנון, מיסדת הלהקה שניהלה אותה שנים רבות.  מנהלה האמנותי החדש של הקבוצה, ליאור לב, התמנה לתפקידו רק לפני ארבעה חודשים, וכבר שמה של מייסדת הלהקה שניהלה אותה עד לאחרונה אינו מוזכר כלל בדפי ההודעה לעיתונות, ולמעט הקרדיט שקיבלה בדף הערב כיועצת אמנותית, אחרי רשימת מעצבי הסאונד, התלבושות והתאורה, היא כמעט נמחקה.

אני מבינה שליאור לב קבל מנדט להוביל מהלך על פי דרכו וברור שאין בכוונתו לשמר את הרפרטואר הישן, שאם לומר את האמת, אבד עליו הכלח. מרבית יצירותיה של מיאלניק באו מלוות בכוונות טובות ועסקו בנושאים חשובים, אלא שהדרך לא צלחה את העיתים והתקשורת בינה לבין קהל המחול מלאה במכשולים לא עבירים של יתר דידקטיות, פאתוס ושאר כשלים שהלכו והעמיקו עם השנים.

ליאור לב הוא תוצר של בית הספר 'בת דור' באר שבע והנוצה בכובע של בית הספר מאז שהצליח להשתלב בלהקת 'סקפינו' ואחר כך בלהקת בלט שוטגארט לפני כמעט עשרים שנה, בתקופה שעדיין זו הייתה אחת הלהקות החשובות באירופה, כל עוד זכרו של הכוריאוגרף ג'ון קראנקו היה עדיין טרי יחסית.

לב, בעידן פוסט שטוטגארט שלו עסק בהורה ויצר במסגרות שונות מזדמנות, כולל בלהקת 'קמע' שליד בית הספר של 'בת-דור' בו למד ונמנה על קבוצה של כמה ישראלים שמצאו שפה משותפת עם להקת 'זיינאפ טאנביי' ( Zynep Tanbay ) התורכית ומשם ההיכרות שלו עם  איברים אק יאי ( Ivrim Ak Yay)הרקדן היותר בולט בקבוצה בת שבעה משתתפים, שגיבש לב עבור עבודתו הנוכחית, כרטיס הביקור שלו בתפקידו החדש.

נוכחותו של איברים בולטת מהרגע הראשון וככל שמצטרפים אליו שאר רקדני הקבוצה, ניכר כי יש לו הרבה יותר ניסיון בימתי ויתרון של שנים. הוא נראה מבוגר מהשאר בהרבה. עם זאת, הוא מצליח למשוך את העין בשל יכולתו להיות ממוקד ומפוקס בכל המובנים. הוא ממורכז, מדויק, שומר על טונוס ואנרגיות פנימיות ולא מעגל פינות, בניגוד לעבודה המרושלת לעתים של כמה מחמש הרקדניות שבהן יש מצבי רפיון וריקון אנרגיה בלתי מוסברים.

מערב זה ומעבודתו שעלתה במסגרת להקת קמע לא מזמן, ייתכן ויש בליאור לב עוד פוטנציאל שעשוי להתפתח יותר. לא קל בתוך תקופה כה קצרה ליצור מאוסף רקדנים די מקרי ומוגבל ( חלק הם ירושה של המסגרת הקודמת), אנסמבל שמתפקד בשפה אחת ובמטרה ברורה ומובנת לכל. אין לחשוד בלב שהוא לא מבדיל באיכות הרקדנים שלרשותו וזו כנראה ברירת מחדל בנקודת הזמן הנוכחי, אבל נשאלת השאלה : מה בוער?

 לא היה עדיף להציג את כרטיס הביקור האמנותי אחרי עבודה יותר אינטנסיבית? אולי לברור יותר בקפידה את המשתתפים, לנסות וליצור מהם אנסמבל שמתפקד טוב יותר? .

לב מבקש לבנות קבוצת מחול עכשווית שתבסס על "הניגודים בין תרבות הבלט האירופית לבין המחול העכשווי". כלומר, לב מכוון גבוה, למקום בו עומדות להקות מובילות. זה טוב, אבל עם מי הוא מאמין שיגשים את החזון?

הפן הכוריאוגרפי גם הוא זקוק ליותר ניסיון ובישול ממושך יותר. לא היה בערב רגע אחד שלא יישכח, רגע של השראה מיוחדת, פריצת דרך מקורית, סינגולארית.

נדמה שלב הולך בשבילים בטוחים יחסית בתוך השפה העכשווית המצויה. רגעים מחודדים יותר שבהם הרקדן איברים אק יאי מנסה מצבי קיצון של שבו הוא אוסף פרגמנטים של תנועה ושבירת כיוונים בסביבה של אנרגיה גבוהה היו רק אצלו, מה שמוביל להניח שהוא הביא את השפה הזו מהבית, דהינו, מניסיונו האישי כרקדן ואולי כיוצר.  

חייבים לציין שהיו בעבודה לא מעט רגעים נאים למראה, של קומפוזיציות שעבדו, של ביצועים חינניים שבהם במיוחד בלטה לטובה רונה פלדבלום הנאה.

לב, מסתבר רץ למרחקים ארוכים ויש לברכו על החזון לגבי עתיד הלהקה: "להקה רפרטוארית שמציבה לעצמה כמטרה להציג מגוון רחב של עבודות מחול המשקפות את הנעשה בעולם המחול הבינלאומי ותוך כך למצב את ירושלים כעיר מחול ייחודית". לו יהי.

.

 

 

 

[ad]