Jerusalem ballet- 'Clara' ( premier) by Yoram Karmi. Suzanne Dellal, August 25

Jerusalem ballet- 'Clara' ( premier) by Yoram Karmi. Suzanne Dellal, August 25

 

מהפך.

 

קבוצת בלט ירושלים- 'קלרה', כוריאוגרפיה: יורם כרמי. סוזן דלל, 25 באוגוסט

 

צילום: יח'צ

 

אורה ברפמן

 

 

1314516761.jpgערב זה עם קבוצת בלט ירושליים עשוי להיות ציון דרך בעל משמעות לטווח ארוך שיגרום לשחרר  את קבוצת בלט ירושליים מהגיזרה הצרה בה יש עוד מספר קטן של להקות שפועלות בכוונה יתרה, אבל לא מצליחות לפצח את הנוסחה שתוציא אותן מאיזה גטו אמנותי לשם הם נקלעו, מכמה סיבות. העיקרית שבהן, כשל בבחירת רפרטואר, תוך התבצרות עיקשת וקריאה שגויה של העולם שחג סביבם מחד ותרומתם השולית לשיח התרבותי-מחולי של העידן והמקום בו הם חיים מאידך. את הלהקה הזו מנהלת נדיה טימופייבה, רקדנית ובתה של סולנית העבר בתאטרון הבולשוי- נינה טימופיייבה. השתיים שעלו לישראל לפני עשרים שנה, הקימו בית ספר לבלט לפני שש-שבע שנים והלהקה צמחה מתוך המסגרת הזו במהלך התקופה האחרונה. בערב האחרון שקימה הלהקה, קשה היה להפריד בגישה ולעתים בביצוע בין מופע תלמידים לערב מקצועי בעל דרך אמנותית בעלת נוכחות. זה היה ערב של פיסות רפרטואר מעורבות ביצירות קצרצרות מסוגות מחול שונות, ללא דרך, ללא כיון.

הפעם, חולק הערב לשתי מערכות. בראשונה שלושה דואטים; קטע מ'מקבת' של ולדימיר ווסילייב (רוסיה), קטע מ'פלאדיו' של מיכאי באבושקה (רומניה) ו'במקום טנגו' של גיאורגי אלכסידזה (גרוזיה).

הרקדנים נראו די טוב, אבל לא היה כל עניין ביצירות הקצרות, חלקן מחוץ להקשרן, ולא באמירה האמנותית שנותרה ארכאית בעיקרה . הרבה אופטימיות ואורך רוח נדרשו כדי לחזור לאולם למערכה השנייה, וסקרנות לראות מה תרומתו של יורם כרמי, יוצר פורה שאינו מזוהה עם הבלט הקלאסי, ללהקה המתיימרת למצוא את דרכה בעולם הבלט במאה הנוכחית.  

כרמי יצר עבורם את 'קלרה' לצלילי רומנסה של קלרה שומן והחמישיה לפסנתר ולכלי קשת של רוברט שומן.  בדקות הראשונות המרכיב המענין היו התלבושות של מאור צבר שלהן צבעוניות ופיסוליות כובשת. צבר מצליח לגעת לא אחת בעיצוב תלבושות שיש בו סכנת עודפות מרב גיוון מרכיבים וחומרים, אבל כאן זה עבד מעולה. ההתרחשות על הבמה הייתה דווקא הססנית בתחילה, כאילו כרמי בודק את טמפרטורות המים ומנסה לראות אם אפשר לקפוץ ראש ביחד עם תשעה הרקדנים שעמדו לרשותו.  זה לקח עוד קצת זמן אבל זה בא ובגדול. כרמי הצליח להוציא מהרקדנים מעורבות עצומה, נחישות ללא סייג, הרתמות טוטאלית והרבה שמחת חיים וכל דקה של הנאתם הייתה הנאתנו. כל הרקדנים נראו טוב, גם אלה שנותרו רב הזמן מאחור. בסדר, אין להתעלם כי הרמה הטכנית לא שווה והנסיון הבימתי לא דומה בין כולם, אבל כל אחד בדק את גבולותיו והתמודד עם עבודה תובענית, מהירה, אנרגטית ששולבו בה מרכיבי הומור דק ועונג רב של  היוצר. כולם, כולל ששת הסולנים שפגשנו בשלושת הדואטים של המערכה הראשונה. כאן הם נראו טוב יותר ובמיוחד לידיה רוטרדמסקי, ואתה יוליה וורלוצקי, נדיה טימופייבה, קרן וכל השאר, כולל שלושת הגברים. (שנים מהם הושאלו מבלט פאנוב).

כרמי התגלה כאחד היוצרים עם רגישות מיוחדת לחלל המרחב שבעזרתו, הצליח כרמי ליצור היתוך בין השפה הקלאסית לבין החירות הדמוקרטית שבסיס המחול העכשווי. הוא גם השכיל לאתגר מבחינה פיזית את כל המשתתפים ועם זה לא הכניס אותם למצבים שבהם חוסר מיומנות טכנית עילאית, תגרום להם להראות פחות טוב.  היצירה, שאורכה מעל ארבעים דקות, יכולה כמעט להחזיק ערב לבדה וכדאי לחשוב, איך, אולי עם חשיבה אמנותית מערכתית לטווח ארוך.

ערב זה בא להעיד כי ניתן לקחת קבוצה שמקרטעת מבחינה האג'נדה אמנותית שלה ולהעיר ולהאיר אותה, ולקדם אותה לאין ערוך. כרמי עשה את זה כנגד כל הסיכויים. הוא יצר עבודה יפהפיה, שכל מרכיביה מתלכדים לכדי דרך אחת ברורה ובטוחה ורקדניה מלאים חן וברק.

הוא לא היה יכול להגיע לתוצאות אלו אלמלא עמדה לרשותו קבוצה עם פוטנציאל ומערך גיבוי של הלהקה ועל כך וודאי מגיע קרדיט גם לאחרים.

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *