Ballet Jazz Montreal (Canada) at Haifa Auditorium, June 4להקת בלט ג'אז מונטריאול

Ballet Jazz Montreal (Canada) at Haifa Auditorium, June 4

 

להקת בלט ג'אז מונטריאול באודיטוריום, חיפה,  4  במאי.

 

צילום: באדיבות הלהקה

 

אורה ברפמן

 

1307365455.jpgלהקת בלט מונטריאול רכשה מוניטין בעיקר בצפון אמריקה במהלך של כמעט ארבעים שנה, מאז הווסדה. היא נחשבת כלהקה תוססת ומלהיבה שבתחילה לפחות, התרכזה בסוגת מחול בימתי שהתפתחה מסגנונות ריקודים חברתיים שליוו את התפתחות מוסיקת הג'אז לאורך המאה העשרים, בארה'ב בעיקר.

כיום, זו להקה חזקה עם לא מעט רקדנים טובים ועם רפרטואר השואב ממקורות שאינם שונים במובהק מאלה של מרבית הלהקות הרפרטואריות העכשוויות בכל העולם, אם כי הרפרטואר מסתבר, אינו נראה מעודכן במיוחד ואינו כולל עבודות של יוצרים בינלאומיים מובילים מתחום.

בתכנית סיורה שנערך בימים אלה בישראל העלתה BJM שלש עבודות; שתיים של אנבל לופז אוצ'ואה (Anabelle Lopez Ochoa ) ואחת של הכוריאוגרפית הקנדית אזור בארטון (Aszure Barton ) שעבדה עם הלהקה כמה שנים.

העבודה הראשונה הייתה: 'לורה הנעולה' ('Locked Up Laura' ), דואט לשני הרקדנים המצויינים סלין קאסון (Celine Cassone ) וג'יימס גרג (James Gregg ) שעבורם יצרה בארטון את העבודה . סלין על פוינט , לבושה ונעה  בחדות כמו אחת מרקדניותיו של פורסיית' בזמנו, כאשר היא לא מתפרקת וזולגת  לריצפה כדי לחטוף תנומה חטופה רגע לפני עלייתה לבמה. שותפה, גרג, לא יכול היה להתחרות ברמה הטכנית המבריקה שלה ולכן הסתפק בתפקיד הפרטנר שאותו ביצע ביעילות וחן.  הרעיון שהניעה את הכוריאוגרפיה היה ברור ופשוט ובהתאם לכך, הכוריאוגרפיה עצמה שלא חיפשה לעצמה בעיות והתרכזה בהפגנת הנפות רגל מעוררות קינאה אולי בצדק. יותר מדי פעמים הטכניקה, מסתבר, לוקחת את הקופה.

בהזדמנות השנייה שקיבלה אוצ'ואה היא יצרה אתZip Zap Zoom , עבודה לקבוצה של עשרה רקדנים בסביבת משחקי מחשב במציאות מדומה. לא במפתיע, השם המתאמץ להתנחמד, מצביע על הכוונה לייצר מוצר המיועד לגדול ולקטן ובמיוחד למי שלא דורש יותר מדי.

העבודה השתמשה בתמיכה גראפית מאומצת שניסתה באמצעות גרפיקה ווידאו לא מתוחכמים במיוחד, לבטא את מורכבות ושונות הסביבה. זו הייתה בהחלט העבודה היותר צבעונית. אם כי היו כמה וכמה סצינות שגירו את הסקרנות וסיפקו לא מעט הזדמנויות לצוות הרקדנים להראות יכולותיו, הכוריאוגרפיה עצמה הייתה צפויה (תנועות מכניות, קצת היפ הופ, וכו' ובלתי מעניינת בעליל, למרות הכל.

העבודה האחרונה בערב הייה של בארטון בשם: Les Chambres Des Jacques  שהסתברה כמפולפלת יותר ומעניינת יותר ותיזכר בעיקר בגלל הפנים היותר מעניינות של ג'יימס גרג שנחשפו בעבודה הזו והפכו אותו למבצע בעל אישיות ייחודית, ספציפית ולא איזה קולב עם נתונים או יפיוף עם גומת חן. ללא ספק הוא הרקדן שהשאיר חותם על הערב והתגלה כפרטנר שיש בו הרבה יותר שכבות מאשר קוביות בבטן. יחד עם סלין קאסון, הם "עשו" את הערב.

בלט ג'אז מונטריאל תסיים את הסיור ותחזור לקנדה היפה. לא ברור אם אנחנו נתגעגע אליה יותר ממה שהיא תתגעגע אלינו.

 

 

 

  

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.