להקת 'בת-שבע: 'שדה21', כוריאוגרפיה: אוהד נהרין. תאטרון ירושלים, מאי -Batsheva Dance Company- Sadeh21

Batsheva Dance Company- Sadeh21, Jerusalem, May 26

 

להקת 'בת-שבע: 'שדה21',  כוריאוגרפיה: אוהד נהרין. תאטרון ירושלים, מאי 26

 

צילום: גדי דגון

 

אורה ברפמן

 

 

את מופע הבכורה של 'שדה21' יצירתו האחרונה של אוהד נהרין, קיימה להקת בת-שבע במסגרת פסטיבל ישראל, באולם שרובר בירושלים.

1306647797.JPG על במה לבנה על רקע קיר לבן לרוחב הבמה, קיר שחוסם את מחציתה האחורית והוא גבוה אך במעט מראשם של הרקדנים, עולה לביצוע הסולו הראשון אחת הרקדניות היותר בולטות של דור רקדני בת-שבע הנוכחי, אייר אלעזרא, שמשהו בה ממגנט את המבט אליה בכל העבודות בהם היא משתתפת. מהרבה בחינות היא מגלמת באופן אולטימטיבי ומרהיב את סגנון הגאגא, בשלב בו הוא הולך ומתגבש לכלל שפה כוריאוגרפית ייחודית  שהצליחה לכבוש, להרחיב ולשנות גם את מאגר התנועות של הלהקה. 

גאגא היא הבוננזה של נהרין, תיבת מטמון ללא תחתית שממשיכה לאתגר את רקדנים ובאמצעותה שואבים הרקדנים את החומרים. כך שהם לא רק מבצעים הנחיות, אלא לוקחים חלק פעיל בפיתוח המאגר האישי והקבוצתי. קשה שלא להתפעל מהעושר המתגלה יותר ויותר עם הזמן וכן מהאופן שבו מתמסדת השפה דרך פריזמה ייחודית בעלת תוית זיהוי.

לאחרונה נהרין ויוצרים נוספים מחלקים בנדיבות קרדיט לרקדנים שמשתתפים ביצירה הנבנית תוך אילתור. חלקם מכנים את המשתתפים 'רקדנים יוצרים' ואחרים ובהם נהרין, מנסחים ביתר דיוק את תרומתם ומגדירים אותה כ'שיתוף', כי בסופו של דבר, מה שאמור להפוך את כל החומרים ליצירה קוהרנטית במובנים כאלה ואחרים הוא רק תבונתו ותובנותיו של הכוריאוגרף.

העבודה כולה היא מארג של פרגמנטים, משפטי תנועה מפותחים שמתקיימים בהם מתחים בין כמה מצבי קצה. המעבר בין התעוזה והתנופה, הליכה עד לקצה של שיווי משקל, העברת כוח וגלישה לעבר עדנה, וחושניות עזה, לא מותירים את הצופה אדיש אלא אם המינון זולג לעודפות.

1306684481.JPGכל אחד מהרקדנים מביא משהו משלו, במקצב, בטונוס השרירים, במעברים ובדרך בא הוא מהנדס את הגדרות המרחב שלו, תוך איתגור יכולותיו עד לשיא המתח, שיא העוצמה, שיא ההתכונות ואז, יש מקום לשקט, לאין תנועה לבד ממערכת הנשימה.

אותה מורכבות שנמצאת בקטעי הסולו האישיים נמצאת, תוך העצמה, במבנה היצירה עצמה. יש בעבודה הרבה מאד יופי ונהרין עדיין מכשף באופן שבו הוא מעביר תחושה שאת פיסות הפאזל המורכב הזה הוא משלים בליהטוט אינטואיטיבי. האיזור האפור שבו התודעה מגיעה לשלב שכלתני דרך החושים, דרך העור הוא המקום שבו הנשימה מכתיבה איכות תנועה והמוסיקה התחבירית נובעת מזרימת הדם בעורקים.

אחרי הערב האינטנסיבי, הפרק המסיים בא עם חיוך גדול ובו כל רקדני הלהקה עלו על הקיר המפריד מאחור וקפצו, נפלו או התגלגלו ממנו מטה, כל אחד בדרכו. פרק זה התמשך וזכה לתשואות לכל אורכו, ייחד את הסיומת וייתר את ההשתחוויה הקונוונציונלית של הרקדנים מול הקהל.

'שדה21' נמצאת על רצף העבודות האחרונות שמסתמכות על תנועה נטו, בניגוד לעבודות מאובזרות, אקסטרווגנטיות וראוותניות יותר, שנהג נהרין להעניק לקהל בעבר. העבודה פחות מהודקת מכמה מקודמותיה כגון 'הורה'. ובכל זאת, תמיד יש עניין והערכה עצומה למתרחש על הבמה בזכות המורכבות, הריבוד הריגשי ומיזוג מכלול המרכיבים.

בצוות התומך חזרנו ומצאנו כמימים ימימה את אבי יונה בואנו ( במבי) על התאורה המיוחדת, את עריכה ועיצוב פסקול של מקסים וואראט ( כלומר, נהרין) ותלבושות פונקציונליות של אריאל כהן.

אלה שמות: רייצ'ל אוסבורן, אייר אלעזרא, שחר בנימיני, שני גרפינקל, מתן דוד, תום ויינברגר, ארז זוהר, בשמת נוסן, ארי נקמורה ( בת זוגו של נהרין, לראשונה על במה בישראל) עדי זלטין, צ'ן-וי לי, דאג לת'רן, מיכל סייפן, בובי סמית', אורי משה עופרי, שאמל פיטס, אריאל פרידמן, איאן רובינסון, גיא שומרוני, עידן שרעבי.

 

 

 

 

 

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *