Beijing modern dance of LDTX

Beijing modern dance of LDTX

 

LDTX להקת מחול מודרני מבייג'ין. סוזן דלל, 15/2/2011

 

צילום: Hei Huo, Wang

 

אורה ברפמן

 

1297963749.jpgשגרירות סין חגגה את ראש השנה (שנת הארנב) בשיתוף עם מרכז סוזן דלל ולשם כך הביאה שתי להקות שונות בתכלית. האחת, להקת מחול מודרני מבייג'ינג  שאותה מנהלים שני כוריאוגרפים: ווילי טסאו ולי האנגזונג (Willy Tsao, Li Hangzhong). השנייה- 'נזירי השאולין' שמשמרת מסורת של אמנות לחימה. מעניין יהיה להשוות בינם לבין אותם המשתתפים ממנזר השאולין בצפון סין, שלקחו חלק במסגרת 'סוטרה' של הכוריאוגרף סידי לארבי צ'רקאווי, אליהם התוודענו לאחרונה.

לפני הכל ברצוני להתריע על רישול בלתי נסבל בדף התכניה; השמות משובשים, אין מידע על המוסיקה המלווה את הערב, חסרים שמות האחראים על עיצוב במה, תלבושות ותאורה ואין זכר לשמות הרקדנים. יום אחר כך הסתבר לי במקרה ששם המחול שמשך את תשומת לבי, הוחלף מ 'שמיים' ל'אוקטובר'. בחשאי, מבלי ליידע את הקהל.

  להקת  LDTX נוסדה לפני שש שנים בלבד, כלומר, זו לא קבוצה פורצת דרך במכורתה, אלא להקה שהתגבשה כמה שנים טובות לאחר שכבר קמו בסין מספר להקות גם בעיר הבירה וגם מחוצה לה, שחיפשו דרכי בטוי חדשות ואישיות שבאמצעותם יקיימו דיאלוג עם העשייה הבינלאומית עולמית בתחום המחול.  בעשור וחצי האחרונים גם אנחנו נחשפנו למספר להקות מאותו בית גידול ועוד הספקנו לראות  להקת בלט סינית שבזכותה עוד הספקנו לראות את הבלט הלאומני 'הפרג האדום', החוגג את המהפיכה הקומוניסטית עם דגל משי אדום אדיר בידיה של בלרינה מעודנת על פוינט.

 מאז, מתקיימות בסין עצמה כמה וכמה להקות מחול מודרניות במידה זו או אחרת. רק לפני כשנה ויותר ראינו את  BMDC,  להקה מצוינת אף היא מבייג'ינג.

להקת LDTX, לצערי נראית הרבה פחות טוב.

דגל המהפיכה האנכרוניסטית- בהתייחס לשינוי המואץ שחל בה עד עתה-  אמנם לא הונף בערב זה, אך פיסות רבועות ממנו נישאו בידי כל הרקדנים בגירסתם האומללה ל'פולחן האביב'. שהיה גירסה די נחשלת בהשוואה למרבית תריסרי הגירסאות שמסתובבות בעולם.  על העבודה חתומים מנהליה האמנותייים שאף יצרו עוד שתי עבודות בערב זה 'פגיון קר' ו'שולחן אחד N כיסאות'. שניהם אך נתח מתוך עבודה מלאה יותר שלא ראינו במלואה וכנראה נותר רק לברך על כך.

ב'פולחן האביב' או בשמו המלא 'כל הנהרות האדומים', ניכר, כמו בכל מהלכי הערב, שהרקדנים מיומנים, אם כי לא מעניינים במיוחד. נדמה כי היצירות לא העניקו חוויה משמעותית יותר, אולי לא מחוסר כישרון יצירתי, אלא מעודף מאמץ. לכל אורך שלוש העבודות בהם מדובר, ניכר היה מאמץ יתר כדי למצוא עוד ועוד חטיפי סצינות לנגיסה קטנה ומיד לגריסה. היוצרים, כך נראה, עסקו בבניית מעמדים שהמרכיב האסתטי או הטכני שבהם הוא השיקול המוביל שמטרתו לרצות את הצופה, בהנחה שזה מה שהוא מבקש. המאמץ הותיר את העבודה חסרת נשמה, הכוונות לא ממש התגבשו לכלל אמירה בהירה,  לא מבחינה מבנית, דרמטית או תימטית. במקום מיקוד מצאנו עודפות, במקום שליטה, קיבלנו סחף.

סגנון התנועה הוא בן תערובת, לא שונה במהות ממה שעושה דור שלם בכל פינה על פני הכדור. כלומר תמהיל השפעות גם ממחול עכשווי ותאטרון מחול, מידה כפולה של אמנויות לחימה,  ופה ושם רמזים לתוצרי תרבות בבחירת אביזרים מקומיים כמו סרטי המשי הארוכים, שימוש יתר באור אדום, בבדים אדומים.

במקרה של 'שולחן אחד..' השתמשו היוצרים במוסיקה סינית מודרנית וקריינות מסוגננת בשפתם שנשמעה חגיגית, כמעט כמו אופן הדיבור של קריינית החדשות של דרום קוריאה.

כאן, כמו בשלש העבודות שעליהם חתום הצוות טסאו- האנגזונג, ישנה הקפדה יתרה על קומפוזיציות שחוזרות על עצמן: קטעי אוניסונו נקטעים כדי לפנות מקום לדואט קצר נשימה כאשר שאר הלהקה קופאת על מקומה כאילו אין סומכים היוצרים על כישורי צפייה רב-מוקדית של הקהל. ישנה תחושה שהיוצרים מקובעים בנוסחתיות ונצמדים אליה כאל עוגן. אחת התוצאות היא שבמרבית חלקי הערב ראינו מבצעים, אבל לא רקדנים. פה ושם , כמובן יש יוצאים הכלל ובערב זה היו אלה זוג רקדנים-יוצרים שהביאו את הדואט 'שמיים' (זה ששמו הוחלף ל'אוקטובר') ובביצועם של סונג טינגטינג וליו בין ( Song Tingting and Liu Bin  )  שהיו לזרקור של תקווה. הם עמדו במרכז הבמה, מטר אחד מהשני ובמשך דקות ארוכות הזיזו רק אך הטורסו, ידיים וראש. התנועה כה טבעית, מעודנת, מדויקת להפליא ושוב ראינו איך לפעמים המעט הוא עולם מלא. תנועות של יומיום במקצב פנימי מקרין בטחון ואמונה, הבנה יפה של הגוף ויעילותה המכנית של התנועה. עם יופי ושקט פנימי שהקרינו תחכום ובינת גוף, הם רקדו את הריקוד הכי פחות "סיני" שנראה על בימותינו מעולם. מחול שמצא את דרכו דווקא בשבילים שסלל מץ אק. מחול בשל, שונה במהותו מן היסוד משלושת היצירות האחרות של הלהקה.

אם להסיק מהשינויים המואצים העוברים על המדינה העצומה הזו  ומיכולות אמניה להציע מצוינות בביצוע מוסיקה, בקולנוע ובאמנויות הפלסטיות, הרי שדור חדש של יוצרי מחול מרתקים כבר מחכה מעבר לסיבוב ויוצרים כמו שן ווי (Shen Wei ) לא יצטרכו לנדוד רחוק כדי לפרוח.