Inbal Pinto and Avshalom Pollak- Toros. Talia Bec- Ma'atzama. TA, December 2010

Inbal Pinto and Avshalom Pollak- Toros. Talia Bec- Ma'atzama. TA, December 2010

 

ענבל פינטו ואבשלום פולק- טורוס, טליה בק- מעצמה. אולם אנסמבל עיתים, 7 בדצמבר 2010

 

צילום: באדיבות יח'צ

 

 

אורה ברפמן

 

עבודתם הנוכחית של ענבל פינטו ושותפה אבשלום פולק –טורוס, מוכלת באופן מגונן על ידי התנאים והמגבלות של אולם אנסמבל עיתים שבעבר נודע כאולם נחמני. תנאי המקום בו נוצרה העבודה, הכתיבו גישה בעלת אופי קאמרי.

את הערב פתחה עבודת סולו של טליה בק- מעצמה, בביצועה של שיר מדוצקי. בק כבר העלתה בעבר עבודה בערב של פינטו והוכיחה שיש ביכולתה להשיב רוח יצירתית מסקרנת. שילוב שתי העבודות יחד כשהסולו פותח את הערב, הייתה החלטה נדיבה ונכונה.  בשילוב שנוצר במופע, אפשר היה לראות שיש בבסיס שתי היצירות לא מעט מרכיבים ותפיסות במה משותפות ובמיוחד העוגן הממקם אותם בשדה תאטרון המחול הנוטה להתגוון בפיוט סוריאליסטי.

 

1292139607.jpgהבמה עטופה בשלושה צדדים בבד בגווני אפור. דמות יושבת ליד שולחן שלצדו מאוורר והיא מוארת חלקית על ידי מנורת שולחן. הדמות מרוכזת  בתנועות תפירה חדות,  בגזירת החוט בזוג מספריים מאיים בטכסיות מסוגננת. כל תנועה מפורקת לגורמים והמהלך מקוטע וקופצני, כאילו כל שלב דורש הנתקות בכוח מקודמו, מאמץ שמוביל לעבודת התמרכזות מאומצת. הרוח נלחמת בקבוצת שיער ארוכה מדי שנופלת על הפנים ולא יכולה לה. הקדרות והאבסורדיות שבסיטואציה מזכירים במשהו את העבודות המוקדמות בתאטרון המחול של ג'וזף נאדג' שהיטיב לברוא מציאות חלופית מורכבת ואינטנסיבית ביותר בזירה מצומצמת ומוגדרת.

 יש לעבודה אופי מאד מסוים שמחבר אותה מבחינת הסוגה, לתאטרון המחול המזרח אירופאי שנוכחותו בהתרחשות המחולית האירופאית הייתה ניכרת ביותר כשותף בעל זכויות, במיוחד בשנות השמונים.

באופן בולט, דווקא בישראל יש לתאטרון המחול נוכחות רציפה מזה שלושה עשורים ולא מעט יוצרים חוסים תחת מטריתו, כחלק ממניפת גווניו של המחול הישראלי בן זמננו.

בק יצרה דמות מסקרנת, מונחית על ידי פרצי אנרגיה משובשים, לא רצוניים כמעט, אם כי לדמות עצמה יש מטרות ויש לה אופק. שיר מדוצקי עושה עבודה נפלאה ומצליחה להוציא לפועל פיסות מעולמה הפנימי של בק, היוצרת.

אופי התנועה, העיצוב המדויק של פרטי הבמה והמוסיקה המקורית ומאד מוצלחת של תום טללים מתקשרים ביניהם בשפה אמנותית אחת. כל אלה בונים תמונות במה רבות יופי, ואזכיר כמה מהן שעולות בזיכרון כרגע מבודד שהתחדד כרישום מחט בסיסמוגרף. בתמונה זו שיר מדוצקי חבויה מאחורי השולחן ורק הראש מונח עליו, שעון על לחי אחת והנה הוא זז לאורכו, עצמאי לגמרי, כבקסם. ועוד רגע בו הרקדנית מניחה על השולחן תיבה שטוחה ועם פתיחת המכסה, קופצת ונעמדת בה מגזרת נייר של קבוצת עצים חשופי עלווה, זוהרים בלבן על רקע שחור. רגע אחר כך צלליתם השחורה, מועצמות גודל, מוטלת על רקע לבן. בצד שמאל של המסך מעופף זבוב גדל-מידות מפרפר בכנפיו, ועל הריצפה שוכבת שיר וכף רגלה רועדת, מפרפרת.

 

1292173542.jpgכל עבודה חדשה של ענבל פינטו ואבשלום פולק מעוררת סקרנות. במהלך השנים נוצרה חותמת אישית מובהקת לעבודתם, דבר שמעט יוצרים ישראלים יכולים להתנאות בו. הפעם, כאמור, העבודה מעט יותר קאמרית, אולי בגלל אילוצי הבמה בנחמני, בו נערכו החזרות.

הבמה של 'טורוס' של פינטו-פולק נשארת כשהייתה בסולו שקדם לה, והיא החלל הנראה לעין. במהלך הערב יתגלה חלל נוסף מאחור שבו רוחש עולם עם מציאות שונה לגמרי, הזויה יותר, צבעונית בהרבה שמתגרה בזו שמתרחשת בקדמת הבמה. עולם האור והצבע פרוע יותר, סוריאליסטי לגמרי, חופשי מכבלים ומוסכמות. הוא המקום שאנשי העולם הקדורני חולמים עליו בסיוטיהם ולא מעיזים לחמוד אותו. גיחת עולם האור והצבע לחלל האפור היא קריאת תיגר, הזמנה לחלום בלי כבלים, להעז, להלחם על כנפיים, על מעוף הדמיון, על חירות.

1292173627.jpgצוות הרקדניות נוגה הרמלין, עינת בצלאל, שי הרמתי, אריאדנה מונטפורט ויוקה סייק הו הוא צוות חזק ומרשים. תענוג לראות את הרקדניות המיומנות הללו מבצעות את שפת התנועה העשירה, שבנויה לא אחת על דקויות אינטימיות ועל קומפוזיציות מתוזמרות לעילא.

בעבודה הזו ובכלל בעבודות של פינטו-פולק יש מקום מרכזי לרגישות הויזואלית המיוחדת שמצליחה כמעט תמיד להפתיע. וכמו ברבות מהעבודות הקודמות, גם כאן בתמונות הקודרות, החורפיות למראה, יש הבזקי הומור.

את החלל הנגלה במשורה רק בהבלחות בודדות, מאיישים השחקן הותיק צביקה פישזון, בתפקיד כפוי טובה של הולך על ארבע שמתגלה לנו לראשונה כשפדחתו המבריקה הולכת לפניו וגופו כלוא בקופסה רבועה. הוא הכלב הצייתן של ליצן שכולו רגליים משתלחות בביצועו של לזארו גודוי. אם תרצו, הוא שור כנוע למרגלותיו של מטדור מאותגר. הצוות הקירקסי הזה הוא מחוז החפץ של העולם האפרורי, הוא הפן החצוף והמתגרה שהחיים החסודים חסרים אותו. הרגע בו נעשה חיבור בין שני מצבי קיום קיצוניים אינו מחבר בין מציאות  לדמיון, הרי איש לא מעלה בדעתו שאחד מהם מנסה לייצג מציאות.

'טורוס' הוא מסע פיוטי רב יופי במבוכי הלכי רוח סוערת, סוררת ומסחררת. מומלץ להצטרף ולהמריא.      

 

 

   

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *