תל אביב דאנס 07- מונטלבו- הרווה ( צרפת) , משכן לאמנויות הבמה, אוקטובר 25.

Montalvo-Hervieu Company: 'On Danse'. TAPAC October 25

אורה ברפמן

שיתוף הפעולה בין שני היוצרים הוותיקים ז'וזה מונטלבו ודומיניק הרווה הוביל ליצירת מחול מלווה בעושר עצום של דימויים המוקרנים על מסכי רקע, כשהקרדיט ליוצר הוידאו המלווה את המחול לאורכו, הוא של מונטלבו. וכך, פילים מעופפים, אריות שואגים, סוסים מאולפים על שתיים ושאר מיני בעלי חיים ובעלי כנף מאכלסים את הבמה ולכאורה מתקיימים יחסי גומלין בין הבמה לבין הדמויות שעל המסך. זהו דו שיח, לכאורה, שמתקיים כחלק מאמצעי אשליה נוספים, חלקם יפים להפליא, כמו אותו טווס משתכפל, או אפרוח שחוכח בדעתו, מתחרט וחוזר לתוך הביצה.

מעניין ש'מצעד החיות' אינו מתקיים בסוונה אפריקאית אלא בגנים מטופחים בנוסח הפורמליסטי- צרפתי המזוהה עם ארמונות פאר.

מתקיים כאן שילוב ראוותני של היומיומי והמוכר עם הגרנדיוזי, של אשליות המאתגרות את כח הכבידה, של עושר חזותי וגודש רב. הבחירות המוסיקליות ולא מעט ממרכיבי עיצוב תלבושות ובחירת אתרי צילום מתכתבים ישירות עם הבארוק. התייחסות וחיבור דווקא לסגנון זה המזוהה עם רהב הנוגע, או לחילופין- הנגוע בגרוטסק, היא החלטה מעניינת. וכאן, היא שימשה קודם כל כעין חוט מקשר בין פרקים בעלי אופי שונה בתכלית באמצעות ציטוטים חוזרים ונשנים בשינויים צורניים קלים.

קשה לתאר ערב רב כזה של רקדנים במופע אחד. במחווה לרב תרבותיות ובמסורת סלחנות פוסט מודרניסטית, ניתן היה למצוא על הבמה אנסמבל משתתפים המונה 18 אמני במה, חלקם עונים לאמות מידה פחות מקובלות מבחינת הגיל ומידות הגוף ואחרים מייצגים רקע מקצועי שונה ומגוון.

את הסוגה השלטת במחול זה הובילה קבוצה קטנה של רקדני היפ-הופ ואתם קבוצת רקדנים שחונכו על ברכי שפות תנועה אחרות אשר ניסו לתמרן בין הדרישות הטכניות הבסיסיות של היפ-הופ מבלי באמת להיות חלק מהאסכולה הזו. בקצב, הם דווקא עמדו, אך לא באיכות ובדקויות התנועה. תחת כנפי דגל הפלורליזם יצרו מונטלבו-הרווה דואטים בין רקדן אמנות הרחוב לבין רקדנית בנעלי פוינט, חבור שהוכיח ששניהם שומעים את המוסיקה הקלאסית, אבל חרשים זה לזו בכל מובן אחר.

רקדנית שחורה בעלת חיוך רחב כובש הצטיינה בעיקר בנענועי עגבותיה וניסיון לעמת מבצעי מחול עכשווי עם מספר חריגים ( סגנונית בלבד) התגלה כהבטחה שלא קויימה.

דווקא השימוש בטכסטים עבד באופן יוצא דופן ושתי הרקדניות/שחקניות שביצעו אותו- ליצנית חיננית במיוחד ועמיתתה גדולת המידות כבשו את הבמה באישיותן המלבבת והתגלו כנכס מרכזי ביצירה. שתיהן ביטאו בטכסט ארס-מחולי הרבה ממה שמרגישים רבים מחובבי התחום.

בעיקרו של דבר מוטלבו, כיוצר הווידאו, הביא מוצר רב דימויים אבל לא ממש מקורי והשימוש בו אף הוא נוצל באופן מורכב ומדויק יותר בעבר על ידי כמה מעמיתיו, בני ארצו.

חדוות התעלולים התדלדלה במהלך המופע ככל שיוצריו המשיכו ללעוס שוב ושוב את אותם חומרים.