קבוצת מחול תיאטרון אור & אורן. מחולוהט, סוזן דלל, 21 באוגוסט

קבוצת מחול תיאטרון אור & אורן. מחולוהט, סוזן דלל,  21 באוגוסט

צילום: משרד א. לפידות

 

אורה ברפמן

 

בערב זה מדובר בצעדים ראשונים של קבוצת מחול המנווטת על ידי אור מרין ואורן נחום. בתכניה קיבלה אור קרדיט ככוריאוגרפית ומעצבת במה ותלבושות ואילו אורן נחום הוא, ככתוב, מעצב פסקול ואחראי על הדרמטורגיה. אלא שחלוקה זו לא עושה חסד עם שניהם ובמהלך התכנית שהורכבה מארבעה קטעים, אור היא גם אחת משני יוצרי סרט וידאו-דאנס ונחום שותף לעשייה הכוריאוגרפית בקטע האחרון בערב- Bitterfly -, שהיה למעשה שיאו המוחלט.

הזוג הצליח להכניס משב רוח מרענן ולנער במעט את סצינת המחול המקומית מבחינת העניין והסקרנות- לעקוף לא מעט יוצרים עצמאיים שממשיכים לחפור באותה גומה בה הם לא מצאו את עצמם כבר קודם.

זאת בזכות ההומור, הדמיון, איכות הטיפול המוקפד לעילא בכל המרכיבים , שים שכל, ומסתבר, גם הרבה כישרון. ראיתי פנינה ומייד סימנתי LIKE.

 

1282547979.jpgאת הקטע הפותח Vanishing Point ראיתי בעבר. הוא נוצר ובוצע על ידי אור וסתיו מרין. שתי הרקדניות מחוברות במותן לכבל והן מתחברות ומתנתקות זו מזו במארג מורכב של פוזיציות, לא מעט מהן בקו אופקי שמתאפשר רק באמצעות תמיכתם של הכבלים התלויים. זו עבודה מופשטת שעוסקת בתנועה עצמה, ביחסים הקינטיים והנפחיים של שני הגופים. הקירבה ששואבת מסוגת הקונטקט אימפרוב, מעוררת אימון לאור הסינרגיה בין שתי האחיות. יש חן רב בביצוע ועניין בתשומת הלב שהוקדשה לקומפוזיציות  הזורמות ומשתנות כל הזמן בחלל הבמה.

בעוד מספר אנשים מנסים להוציא את ציוד הסט שנותר על הבמה, תשומת הלב מוסטת לעבר שישה קולות נשיים הבוקעים מבין שורות הקהל באולם ירושלמי. הקולות מתוקים, הרעיון מוצלח ביותר אך בתכניה אין שום מידע בסיסי, על אחת כמה וכמה מידע מלא באשר למוסיקה ומקורותיה.

מסיבה כלשהיא, כמעט בכל דפי המידע של הלהקות הקטנות והפרויקטליות, לא טורחים היוצרים לכתוב של מי המוסיקה ומאיפה היא לקוחה. זה חשוב לצופים וזו חובתם של היוצרים ליידע מאיפה החומרים נלקחו ומי יצר אותם. המביא דבר בשם אומרו, כאילו הביא גאולה לעולם, אמרו רבותינו ולמעשה אמרו: כבדו את זכויות היוצרים ובכך את עצמכם.

העבודה הבאה- אוריגמי, נוצרה על ידי שלש המבצעות: מיכל צנקל, מורן אברג'יל וענבל שחר. לתחושתי, היצירה הייתה מטופלת וסגורה מבחינת המרכיבים הויזואלים שהשתלטו בעצם על העבודה והיוו את השילדה. זה מתחיל הרקדנית אחת ש"שוחה", על הבמה מול מאוורר תעשייתי, בעודה מחזיקה את השלט שלו. הרוח העזה מעיפה במהירה ערימות נייר טישיו בגוון שוקולד מריר. קרעי נייר יוצרים ערימות ומגיבים במעוף משוב לכל משב. שלש הבנות השוחות נגד הזרם, סליחה, נגד הרוח נראות רציניות להחריד ומודאגות מאד, כאילו שכחו שהשלט בידיהן ומשב רוח הוא היום בחזקת משאת נפש.

יש לציין את התלבושות שהושקעה בהם מחשבה רבה. גם ברעיון הבסיסי היה פוטנציאל להתחלה מעניינת, אלא שהנושא לא התפתח ממש ולא הוביל לשימוש מורחב או מורכב ומקורי בשפת המחול, או לגיוון בדינמיות ובאינטנסיביות בכדי ליצור מתח ולעורר עניין מתמשך.

וידאו-דאנס 'ואלס חמוץ מתוק' שבא אחר כך הוקרן על המסך והיווה חיץ בין כל שהוצג לפניו, לבין מה שבא אחריו, שהיה למעשה שיאו של הערב.

הוידאו בפני עצמו היה מהנה ביותר. הוא החל במטבח מצויד ובו שלושה גברים קשוחים לבושים כמנתחים בחלוק, עם מסיכות וכפפות לייטקס סטריליות. קלוז-אפ על כמה כנפי עוף בסוטאג', אם אינני טועה, הציע קונטקסט מחבר בין ה"חותכים" בשני העולמות.

מפה לשם, השלושה כבר חלק ממסיבה הזויה במסעדה שבה משתתפים כעשרים רקדנים שנראים בעדשת המצלמה כעשרות רבות ולקראת הסוף בתהלוכה ריצה- כמאות. המוסיקה המוצלחת סיפקה להילולה אוירה של סרט פליני, על כל עולם האסוציאציות הבא עמה. את הוידאו המשעשע, חסר יומרה (כמחמאה) יצרו אור מארין וליאור אביצור.

העבודה המסיימת 'ביטרפליי' (Bitterfly ) נוצרה במשותף על ידי שני משתתפיה, אור מרין ואורן נחום והייתה הפתעה גמורה ונעימה ביותר, יש לומר. הרבה זמן עבר מאז ראיתי עבודה שממוקדת סיגנונית, חזותית, תנועתית ותוכנית, כמו זו.

התלכיד בעצם יוצר מיני-קוסמוס, קפסולת מציאות מדומיינת על הבמה שמאפשרת בזכותה לקבל את כל החבילה כתוצר אותנטי, מקורי ואמין. כנראה שכישרון, אינטלגנציה ובשלות מסוימת עוזרים

על הבמה אנחנו רואים זוג מבוגר, שניהם שפופים ונראים כתוצר מאה אחרת. בחדרם גרמופון עתיק, מנורה על שולחן זעיר וכורסה על שטיח.

ביניהם מתנהלת מערכת יחסים שבאה לבטוי בתנועה נטו, ללא הגזמה בנוסח פנטומימאי. השניים יוצרים את העבודה בקונוונציות של סוגת תאטרון-מחול ונכון כי יש שיאמרו כי היא מיושנת מעט. תאטרון מחול מסוג זה, שמזכיר במובנים מאד מסוימים את תאטרון המחול הכבד, המזרח אירופאי הקודר של הכוריאוגרף המבריק הצרפתי ממוצא יגוסלווי- גוזף נאדג'. הדמיון הוא דווקא לעבודות מוקדמות יותר, משום שיצירתו מהשנים האחרונות מורכבת יותר, גם ויזואלית וגם מבחינת תכניה. כמו שהיא, 'ביטרפליי' רחוקה מלהראות מאובקת, יש בה מקור חיים עשיר משלה ומשקל רב בהרבה ממרבית עבודות המחול העכשווי המוצגות על במותנו במהלך העונה שנוטות ליישר קו אמנותי ומושגי עם מה שנעשה בחצר השכנה. שפה מקורית ויושרה אמנותית הם די נדירים וראוים להערכה.

 'ביטרפליי' לא מיישרת קו, אלא עם נטיות לבה.  זו עבודה מוקפדת על כל פרטיה וכל בחירותיה. היא מרשימה ובלא מעט מרגעיה היא אף מבריקה.

 מעתה, הזוג הוא על הכוונת והציפיות ממנו עלו מדרגה., ככה זה כשמיצרים בולטות מעל רף ה'רעש הלבן' שמוצג כאן לבקרים.

 

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.