Ohad Naharin: Project 5 for male dancers. Suzanne Dellal. January 28.
אוהד נהרין- פרויקט 5 ( גירסת גברים וגרסת נשים) בביצוע להקת בת-שבע. סוזן דלל, 28 בינואר.
צילום: גדי דגון
אורה ברפמן
בנובמבר, לפני כשנה קיימה להקת בת-שבע בכורה ליצירה חדשה של אוהד נהרין שנקראה 'פרויקט '5 ובו חמישה פרקים שבוצעו על ידי חמש מרקדניות הלהקה: אייר אלישרא, בושמת נוסן, מיכל סיפן, בובי סמית' ואריאל פרידמן. ביצירה עצמה רק קטע אחד היה חדש- ב/ולרו, והשאר היו פרקים מיצירות קודמות: ג'ורג' ו-זלמן, משה וחלב שחור. וכן, היה קטע וידאו בן חמש דקות בו נראו הרקדניות בנסיבות א-פורמליות.
מאחר ונהרין הפך לאשף מיחזור חומרים ומצא דרך לחבר ביניהם באופן מבריק, הרי שלא היה מקום להתרגש מיצירה חדשה שהיא למעשה הטלאה לא פחות מהמעיל המופלא בשירה מכמיר הלב של קדיה מולודובסקיה – 'גילגולו של מעיל': "רץ גדליהו בו שנתיים והמעיל זהב פרווים, עוד שנה והמעיל כאילו, עוד יותר יפה אפילו" וכן הלאה.
ניתן לקרוא ביקורת מפורטת על המופע המקורי ( דהיינו, גירסת הבנות) באתר זה, ריקודיבור, בין כתבות נובמבר 2008 .
השאלה הצפוייה בנסיבות הללו, מה היה כל כך דחוף לנהרין לשוב אל יצירתו ולטפל בה שנית ולהחליף את חמש הרקדניות בחמישה בנים נותרה פתוחה גם בתום המופע. מה הוא ביקש למצוא שלא מצא קודם, נותר עלום במידה רבה משום שזו לא התנסותו הנחשונית בהחלפת מגדר אחד בשני וכבר לפני שני עשורים נהרין ביצע , בהצלחה יתרה, יש לומר, חילוף משמרות כשבחר לקחת את 'חלב שחור' שאותו יצר עבור קבוצת רקדניות הלהקה הקיבוצית באמצע שנות השמונים והעניק את היצירה ללהקתו בשנות התשעים. הגירסה המחודשת והמלוטשת קבלה עטיפה מעודכנת בהרבה בביצוע גברי, דינמי יותר, מרשים יותר צורנית, בין השאר בשל התלבושות המצוינות, אמצעי התאורה המשוכלים יותר וביצוע על במה הולמת. את העבודה ראיתי בזמנו על הבמה הפתוחה בגן האם בחיפה.
מעניין בהקשר זה למצוא את ב/ולרו, כקטע המקורי היחיד בתכנית וקשה שלא לזכור חילופים משמעותיים אף יותר בבולרו של מוריס בז'אר. לפתע נוצרה איזה צומת שקושרת קצוות שייתכן ולא היו אמורים להצמד ולהקשר יחדיו. בז'אר יצר את בולרו לרקדנית יחידה הרוקדת על שולחן וסביבה ארבעים גברים נוטפי זיעה, מניעים אגן ומגירים זיעה לצלילי המוסיקה הפתיינית של ראוול. רבות וטובות ששו לקבל את התפקיד באחת מההפקות מאז הבכורה ב- 1961ביניהן גם מאיה פליסצקייה . בז'אר היה מחובר במיוחד לביצועו של הרקדן האהוב עליו- יורגה דון ( Jorge Donn ) שהיה הגבר הראשון שרקד את התפקיד. במאמר מוסגר ישל הוסיף כי בגרסאות מאוחרות עלתה גירסה בה רקדו במקביל גבר ואשה על שתי במות עגולות מוגבהות, בו זמנית, כך שיש לנו עוד למה לשאוף..
כאן אולי המקום להזכיר כי אוהד נהרין עצמו רקד אצל מוריס ביז'אר במחצית השנייה של שנות השבעים- בעידן חילופי המינים- בלהקתו של בז'אר 'בלט המאה העשרים'.
שלא במפתיע, אנסמבל בנים שונה מאנסמבל בנות. חילוף המינים יאפשר אולי זוית חדשה, אבל את זה כבר יודע נהרין מנסיונו. בהנחה שלא מדובר בסוג של גימיק שמעתה יהפוך להרגל והמניע אינו תלוי אך ורק בדרישות המדור למחול לעמוד בקריטריונים כמותיים כדי לעמוד במסגרת התקציבית שהוקצאה ללהקה, הרי ייתכן ונהרין אכן חופר והופך בחומרים שייצר ובסופה של העמלנות האניגמטית משהו, יקום ויעלה לנו עבודה חדשה שתדושן במסקנות ותובנות שצמחו מהנסיונות הללו.
לקראת העלאת גירסת הבנים של 'פרויקט '5 העלתה הלהקה שוב גם את גירסת הבנות ואפילו צוותה את שתי הגירסאות בערב אחד והעניקה יין ועוגיות לרוכשי כרטיס כפול לשתי התכניות. בערב בו נכחתי, עלתה גירסת הבנים ראשונה ויש לומר שהחמישיה נראתה נפלא: יניב אברהם, ארז זוהר, אנדראה מרטיני, איאן רובינסון וגיא שומרוני.
קשה לדמיין אנסמבל מדויק יותר, ממוקד כל כך ומשכנע כמו זה שרקד באותו ערב בסוזן דלל.
בין הקטעים מג'ורג' ו-זלמן ( 2006 ), ב/ולרו (2008), ופארק מתוך משה (1999 ) יש כמעט עשור ואילו 'חלב שחור' המקורי נוצר לפני 25 שנים – אם כי גירסתו לאנסמבל של גברים עלתה לראשונה ב- 1991. חלב שחור, אם כך, עבר מהפך כפול והוחזר לקבוצת בנות עם גירסתו המקורית של פרויקט 5. עתה, התגלגל ושב לגירסתו הגברית, וכך היום הוא מתקיים בשתי חלופות.
בשתי המהדורות שנצפו בערב אחד, חלק זה של הערב הלך והתחדד כזר לשפה בה מדבר נהרין מזה זמן. עם כל התחכום הנוסף בצד החזותי של חלב שחור, היצירה עצמה שייכת לעולם שונה לגמרי מבחינת סגנונו ותפיסתו האמנותית. מעניין כי שלשת הפרגמנטים הראשונים מתפקדים היטב זה לצד זה ומחזקים, כל אחד בדרכו, את ההיגד הנהריני הייחודי, המקורי.
אגב, הצטערתי לראות כי מהקבוצה שרקדה את פרויקט 5 לפני שנה, לא נותרה אלא אחת. הצוות החדש כלל את הרקדנית בעלת הנוכחות המיוחדת רייצ'ל אוסבורן ואת עדי זלטין, בובי סמית', אריאל פרידמן ואלה רוטשילד. עבודת הצוות באותו ערב לא הרשימה במיוחד וככלל, הבנות חוורו לאור הבנים.
* הערה קטנה בנושא שעדיין לא נידון כראוי, מתייחס לשמה של עבודתו של נהרין מ-1985 'חלב שחור'. 'חלב שחור' הוא שם שירו של פאול צלאן, הידוע גם בכינויו: פוגת המוות. לא מעט בזכות שיר זה הפך צלאן לאחד המשוררים החשובים בזמננו. זהו אחד מהשירים הנוקבים ביותר שנכתבו במאה העשרים והדמוי הטורד הטמון בצמד המילים 'חלב שחור', זכה לפירושים ודיונים מעמיקים רבים.
[ad]