תל אביב דאנס 07- אטרבלטו ( איטליה) המשכן לאמנויות במה, אוקטובר 18
Tel Aviv Dance –Aterballeto (
להקת 'אטרבלטו' שמושבה ברג'יו אמיליו ( איטליה) מזוהה כיום עם מנהלה האמנותי, הכוריאוגרף מאורו ביגונזטי והיא נחשבת להקה מובילה בתחום המחול העכשווי באיטליה. בערב זה עלו שתי יצירות; האחת חדשה מ-2005 ונקראת 'וואם' -(WAM) ראשי תיבות שמו המלא של מוצרט- ועבודת הדגל שלהם מאז 2001 'קנטטה' (Cantata ), עבודות שיש בהם הרבה מהמשותף, אם כי האחרונה משרה אווירה שונה לחלוטין מקודמתה.
ביגונזטי משתמש במוסיקה של מוצרט בחירות רבה, הן מבחינת חלוקת הקשב, הקצב וההקשרים החברתיים-תרבותיים שעל רקעם צמחה מוסיקה זו. עם זאת הוא מותח מיתרי חיבור משלו פה ושם, כאן עיצוב בגד שקצה כנפו הוא גם קצה ציטוט מבגדי החצר ושם אחזקת זרועות וכפות ידיים במחווה סגנוני לתקופה ולמקום אך אלה בטלים בשישים.
העבודה שללא ספק מרתקת מבחינה כוריאוגרפית ויכולה הייתה להתהוות באותה מידה בנסיבות מוסיקליות אחרות לגמרי, אולי מצדיקה את הבחירה מעת לעת לא במקומות שם התנועה זורמת עם המוסיקה, אלא בכל המקומות שבה הרקדן מתעמת אתה, מנגיד את המקצב הפנימי שלו עם שלה, בוחן את קיומו באמצעות המתח שנוצר ומתריס נגד חשד איון העצמי של היחיד בקבוצה.
כך, מתחוללים פרצי אנרגיה ללא התראה בתוך משפט תנועתי שמתחיל ונגרם על קו אנרגטי זורם, כך מבטא רקדן את המתחים הפנימיים על ידי איבר יחיד שמתעוות כבעל רצון עצמאי כששאר הגוף ממושמע, הולך בתלם.
ביגונזטי מיומן להפליא בכל הנוגע למבנה הפנימי של היצירה; ליחס בין סצינות קבוצתיות לקטעי סולו ודואטים, השפה העשירה שדורשת וגם מצעידה לראווה מיומנות טכנית גבוהה.
אהבתי את התפקידים הנשיים החזקים שלא על חשבון הגברים. הרבה הנפות בנות זוג באוויר לוו בסחרור הגוף המורם סביב צירו, אפקט ווירטואוזי שמעיד שוב ושוב על מיומנותם של הרקדנים. מצד שני סצינה בה שורת גברים עומדת מאחור ורק רגליהם מאמצע השוק ומטה מוארות בגוון אור צהבהב. זה הכוח של האוניסונו, של השכפול. ביגונזטי ובצדק, בנה את הסצינה בריסון ואיפוק ונתן לצורה האבסטרקטית לדבר.
אך לאורך היצירה נוצרת תחושה שמורכבות צורניות היא המנוע היצירתי המרכזי בעבודה זו. היא מבריקה, אבל מותירה ניכור.
ואז באה 'קנטטה', יצירה מלווה בקבוצת מוסיקאיות שנראות כמו קבוצת צועניות בלתי מרוסנות: 'אנסמבל אסורד', המתמחה בשירה עממית מדרום איטליה. השירה, הליווי המוסיקלי המתוחכם שמגבה אותם הם בעלי קסם שמגיע ממעיינות הנפש פנימה , מחום קרביים רוויי תשוקה וחכמה.
ביגונזטי, שבלא מעט מעבודותיו בוחר מוסיקה מלווה ואז עושה לא מעט כדי להתעמת אתה, בחר כאן להיכנע לקסמיה והרים ידיים.
זו עבודה מופלאה שהייחוד הסגנוני שלה נשאר ברור וממוקד – אם כי הרבה מהשפה הייחודית הקודמת של הכוריאוגרף, מוצאת את דרכה גם לכאן. אבל תמיד בהקשר חדש ותואם. אין כאן חריקות וחריגות מהדרך והרקדנים אף הם נטמעו באור הדרומי החם.
עם הסיום חוזרים הרקדנים לנוע יחד המוסיקאיות לכדי גוש אנושי רוטט, מתלהט ומלהיט ומריע אהבה. הקהל המקומי החזיר להם אהבה כפליים במחיאות כפיים והלהקה שהוקירה את התגובה, החזירה בשורת אימפרוביזציות הדרן. מרומם נפש