תל אביב דאנס 07, טליה פז, אנטוניו מונטיל, מייקל פופר- 3X1, סוזן דלל, אוקטובר 13

Tel Aviv Dance- 1X3 by Talia Paz, Antonio Popper and Michael Popper, Suzanne Dellal, October 13

אורה ברפמן

במקור, היה הערב אמור להכיל שלש עבודות בביצוע שלשת המשתתפים. במהלך הזמן וכדי לעבות את התכנית ולהאריכה, צורפו עוד שתי עבודות שלא ממש חיזקו את החוויה.

'סולו לשניים' שיצר מץ אק ואתו פותחת טליה פז את הערב, השאיר חותם בעבר בהזדמנויות קודמות ואילו עכשיו, נדמה שפז יוצקת בו עוד עומק נוסף, בוגר, קודר שהולם את השפה הייחודית של אק. פז, שרקדה שנים ב'בלט קולברג' בתקופה בה מץ אק היה מנהלה האמנותי, שכללה את מיומנויותיה עד ברק וכיום קשה לחשוב על רקדנית ישראלית – בעבר ובהווה- המשתווה לה מבחינת מגוון המבעים האמנותים ואנינותה הביצועית.

כשפז חזרה לארץ כרקדנית בוגרת, עדיין בכושר מעולה, היה ברור שהיא לא תוכל להשתלב באף אחת מהלהקות הקיימות בגלל מגוון סיבות ובמיוחד בגלל יחודה כמבצעת. היו ניסיונות לבנות סביבה להקה רפרטוארית שעד עתה לא עלו יפה. פז החלה להופיע במסגרת ערבי סולו עם עבודות של יוצרים מהארץ ובגלל מגבלות ההיצע, החלה להופיע עם חברים, בעקר רקדנים זרים שהכירה במסגרת עבודותיה בחו'ל.

היה ברור שמה שעוצר אותה היא התלות ביוצרים אחרים, מאחר וטליה לא גילתה עניין או שמא היססה ליצור בעצמה, אם כי זכורה לי אימפרוביזציה מוצלחת שלה עם נגני ג'ז בכרמיאל לפני הרבה שנים.

בערב זה, היא עושה זאת לראשונה במסגרת פורמלית עם 'אלגרו בלו' כשהקרדיט מתחלק בינה לבין מוזיקאי בשם שלומי פריג' שאף עמד מולה על הבמה ועזר להזיז תפאורה מאולתרת מעת לעת.

אם כי בעבודה התנועתית לא חסרו מרכיבים תנועתיים מעניינים ומיוחדים, התחושה הכוללת הייתה של עבודה שדורשת עריכה בימתית נוספת, מהודקת יותר.

אנטוניו מונטניל שבחר לקרוא ליצירתו: 'שום דבר לא מספיק חשוב' אכן צדק. לדבריו הוא חש כי על הבמה הוא מחויב לעשות משהו מאחר וחלל הכלום אינו יצירתי. הוא בדק רצף משפטי תנועה כמעט זהים וחזר עליהם על שלושה רקעי מוזיקה שונים במהותם. לצערי, לא העלתה הבדיקה שום דבר חשוב ואילו חינו של הרקדן הצעיר לא היה בו די כדי ליצור עניין לא ברמת הביצוע, בשפת התנועה או במיצוי הרעיונות שהיוו לו נקודת מוצא.

מייקל פופר לעומתו, רקדן מנוסה בעל וותק והוא העלה גרסה שנייה לסולו HMVשרקד ערב קודם במסגרת הקולקטיב שלו. זו עבודה נטועה במקום אחד המבוצעת על הרצפה ומתבססת על תנועות ידיים וטורסו. בסולו נוסף 'ללא גבולות' שאותו רקד לסיום הערב משתתף הגוף כולו. כאן מתגלה חלוקה לא שגרתית בין חלק עליון רב הבעה וחלק גוף מהמותניים ומטה שחסר את יכולות ההבעה של הפנים והטורסו, חלוקה מובהקת ונדירה, יש לומר, שיוצרת אי- שקט, אי-נוחות בקרב הצופה.