Yasmeen Godder Love Fire, Iris Erez- Numbia, Suzanne Dellal, November 09


Yasmeen Godder Love Fire, Iris Erez- Numbia, Suzanne Dellal, November 09

 

יסמין גודר מארחת את איריס ארז, מסך 3, סוזן דלל, 27 בנובמבר

 

 צילום: תמר לם

 

אורה ברפמן

 

PHOTO-TAMAR LAMיהיה זה מפתיע אם יתגלו יוצרים חדשים דגולים במסגרת 'הרמת מסך' 09 שכישרונם לא עורר תשומת לב עוד קודם לכן ואולי זו גם לא מטרתו. מסגרת זו המתוקצבת על ידי מינהל התרבות, באה לתת תנאי הפקה משופרים ליוצרים שכבר עוררו ענין במסגרות אחרות, החל מ'גוונים במחול', דרך מסגרות ופעילויות שוטפות ב'סוזן דלל' ובבמות משניות נוספות. במבט לאחור ייתכן והנסיון הנוסף, תנאי הפקה מקצועיים זמינים ואולי השראה עקב סמיכות עבודתם ליוצרים ותיקים ומשופשים- פורמט שהוצע לראשונה השנה- יניבו ערך מוסך שתוצאותיו תבחנה מאוחר יותר.

בחירתה של איריס ארז להתארח בתכניתה של יסמין גודר הייתה כמעט מובנת מאליה. השתיים עבדו מספר שנים יחד ולארז היה חלק חשוב בהצלחה של עבודותיה של יסמין גודר באותן שנים בהם נוצר והתהדק סגנון הפעולה של גודר.

 ארז, אם כן, נבחרה לפתוח את הערב עם 'נומביה' שבה משתתפים אסף אהרונסון, לי מאיר ומאיה וינברג, שלשה רקדנים מצוינים שהיטיבו לבצע את השפה של ארז. היצירה עצמה הזכירה במהלכה את העבודות של גודר במובנים מסוימים והכוונה בעיקר לגודר מוקדמת יותר.

 ארז מחפשת דרך רפיון גוף ועיניים מזוגגגות, לנתק את המבצעים ממצב תודעה פעיל ואז לפתע, ניצת מרחוק דיבוק מתקתק שמפעיל אותם מהמרכז בעוצמה כזו, שגורמת לגוף השוכב להנתק מהריצפה על ארבעת גפיו הפשוטות,  באופן עצמוני, ללא שליטה, כבהתקף.  משהו סהרורי נמצא ברקע רב הזמן, כאילו היו הדמויות 'מתודלקות' שלא בטובתן; כאן האחד מחדיר אצבעות לפה של אחת הרקדניות, שם המשתתפים שולפים צבע מכיסם בו יסמנו אחד את השני, יטמאו, ידמו חריצה בעור המותירה דם. ווריאציות על מוטיבים ששימשו את המנטורית שלה ביתר נחרצות. ארז עדיין קשורה בטבורה לגודר של פעם ולא מצאה קול ייחודי עדיין.

לעומת זאת, ליסמין גודר אין בעיה של קול אישי. הוא הולך אתה לכל מקום, כל הזמן. נישא בגאון. אין חולק על כך שגודר היא אחד מהיוצרים החשובים שקמו כאן למחול העכשווי. לא מעט מעבודותיה הותירו קהל פעור פה, מטולטל רגשית, מאותגר בכל מובן.  אחרות, עוררו בקרב אחדים הסתיגויות ואי נוחות מהפוליטקה של הגוף שלה.

חשיפתה של 'אהבה אש', יצירתה האחרונה שהיא למעשה דואט בו משתתף ערן שני, רקדן שלקח חלק  במספר עבודות קודמות ובמהלכן הוא מבצע תפקיד מתגבש של "סייד קיק", מעין אנטיתיזה לפרסונה הבימתית של גודר. כן לוקח חלק בעבודה יוחאי מטוס, ידיד, שכן, אמן פלסטי. הוא מביא לסיום הרבה צבע, רצון טוב והשתדלות ועם כל העניין שעורר, והיה עניין ספציפי, העבודה מתקיימת בלעדיו לא פחות טוב מאשר אתו וזה אומר משהו.

היצירה נפתחת בסצינה מקדימה קצרה  ובו גודר בחלוק בית צבעוני קשור ברישול מעל מכנסי טריקו כחולים עם פס לבן וגופיה אפורה- מלבושים המוכרים מעבודה קודמת- על פרק כף ידה כרית סיכות, היא תופרת בניחותא קרעי פרווה על כתפי חולצת טריקו מהוהה שלובש ערן. בידיה היא אוחזת בזוג מספריים ארוכים בהם היא מתכוונת לגזור את חוט התפירה ובדחף ממזרי גוזמת שערה מזקנקנו, שערה ליד טבורו ופיסונת מהפרווה ליד צווארו. סצינה תמימה למדי אבל מכילה את כל המרכיבים של סרט אימה מצמרר. בפוטנציה.

היכולת המופלאה שלה לספק שכבות של דימויים, להציע סתירות,לשבור ציפיות ולחדש לעצמה תהליכי יצירה, הם חלק ממה שהופך את הכישרון שלה לאמנות שמאתגרת קהל. יש בה עוצמות כמעט לא חוקיות, תחושה של שליטה מוחלטת על הבמה מבלי לחשוף את שלל צופניה.

 

* ביקורת נוספת- מאוחר יותר.  

 

 

 

 

 

 

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.