Tanja Liedtke (Australia)- Construct, at Rapoport hall, Haifa, November 2


Tanja Liedtke- Construct, at Rapoport hall, Haifa, November 2

 

להקת טניה לידטיקה (אוסטרליה)- קונסטרקט. אולם רפפורט, חיפה, נובמבר 2.

photo: Chris Herzfeld

אורה ברפמן

 

1257336496.jpgהכוריאוגרפית המוכשרת טניה לידטיקה נהרגה בתאונת דרכים בגיל 29, מיד לאחר שקבלה את משרת המנהלת האמנותית של להקת המחול של סידני, אחת הלהקות החשובות באוסטרליה. היא הותירה מאחור גוף עבודות צנוע בהיקפו, אך הצטיירה מיד כיוצרת ייחודית בעלת שפה מקורית, אישית. היא זכתה בחייה להוקרה ולביקורות מלאות שבחים. לאחר מותה זכתה יצירתה זו בשלושה פרסי המחול האוסטרלי ושני פרסי הלפמן. ללא ספק, מעמדה ככוכב עולה בשמי המחול האוסטרלי היה בנסיקה.

'קונסטרקט' נוצרה ב-2007 השנה בה נהרגה. זו עבודה לשלושה רקדנים, שנים מהם, קריסטינה חאן (Christina Chan ) ופול וויט (Paul White ) היו שותפיה ליצירה ואף זכו בכמה פרסי ביצוע. בערב זה רקדה עם השניים הרמנה יאפ (Charmene Yap ) והשערתי היא שהרמנה ממלאת את מקומה של טניה.

שלושת הרקדנים פשוט מצוינים בכל קנה מידה. לשלושה טכניקה חזקה ויכולות אקרובטיות מרשימות שבאו לבטוי בצנעה, אם אפשר לומר זאת כך, לא כדי להרשים, אלא כהתפתחות אגבית של המשפטים התנועתיים. דהיינו: נכון שזה וירטואוזי אבל "נו ביג דיל".

התמונה הראשונה שפותחת את הערב נרקדת עם אור באולם, כמבקשת לסמן שזו הקדמה, אולי מנה ראשונה לפני שניגשים לעיקר הדברים. בפועל, תמונה זו מכילה כמעט כל שנדרש כדי לדעת איזה מין כוריאוגרפית הייתה טניה, אם כי הרקדנים כמעט ואינם זזים מד' אמותיהם. שלשתם עומדים בדום מתוח, חיוך מאוזן לאוזן מרוח על פניהם. וויט באמצע והנה מימינו מאבדת הרקדנית את שווי משקלה ונוטה במהירות לעבר הריצפה, צפודה כבול עץ. אילו לא הבחין בכך וויט בזמן, היא היתה נחבלת קשות, ללא צל של ספק. בעוד הוא מתחיל רק לנשום סדירות והשנייה נוטה ליפול אף היא והוא מוצא את ידיו עסוקות מעל לראש בתפיסה, קימום וארגון הנפילות כך שישמר ראשן מלהתפצח.  הבנות, ברוח קאמיקזית, נדרשות לתת בו אימון טוטאלי ואילו הוא אמור לגייס כושר אילתור מרשים ושלושתם יחד ולחוד מדגימים חוש תזמון עילאי. זה היה מבריק, זה היה מפחיד ומצחיק כאחת ומכך- העניק מידת עונג נדירה.

בתמונה הבאה וויט מפעיל מקדחת יד ופוצח במחול תלוי חפץ זר, מחול מלא דמיון שמעניק לחפץ חיים מעבר לתפקודיו המכניים ובהמשך, הוא יחפיץ בעזרתו את שותפותיו למחול. ברגע זה, גם הטריו הפותח במבט לאחור היה סיפור של רקדן עם שני בולי עץ אנושיים, חייכניים, חינניים, אבל אובייקטים מופעלים מחוץ לגופם. כביכול.

בקיצור טניה משחקת אתנו משחקים, חלקם מתוחכמים ומתחכמים, אחרים צורניים ומעוצבים לתפארה כמו אותה סצינה עם מקלות עץ שנמצאו להם שימושים עתירי דמיון והם מפתיעים באינסופיותם של אופני המבט שהופקו מהם.

בין לבין, מספקת טניה תמונות הבנויות על תנועה נטו וזו מרשימה ביחודה, בשפתה העשירה והמגוונת, בדינמיקה המפתיעה שלה ובטווח מקורות ההשפעה שהיא שואבת מהם. יכולת הביצוע לאורך כל הדרך הייתה ללא מתום, שלשת הרקדנים מפגינים חושים מחודדים, זרימה ודייקנות מירבית, תוך שהם נראים  כנהנים לא פחות, אולי יותר מהצופים.

לא פחות מרשימה היכולת של היוצרת למצוא כעין גומות בזמן, בהם נוצרים רגעים אינטימיים שבהם נשמה יתרה; רגע כזה התנהל על שרפרף ובו מחול רומנטי בין שני זוגות של אצבעות- אצבע ואמה- המציגים מערכת יחסים מורכבת מלאת קסם.

עם כל השבחים שראוי להעתיר על הלהקה הקטנה ועל היוצרת של הערב, היה קשה יותר לזרום אתו אחרי שלב מסוים. אולי הייתה זו הצפת המשחקים עם כל החפצים שמסביב בנסיון להכיל את כל האופציות הגלומות בחפץ. פתאום העושר וההמצאות התנועתיות החלו להעיק כרעש ויזואלי שלא מרפה, שק ההפתעות הפך כבד יותר ומשעשע פחות.

 

* התעתיק העברי על פי התכניה.

[ad]