Shang Chi-Sun,
שאנג צ'י-סון, טאיוואן. תל-אביב דאנס בסוזן דלל, 24 באוקטובר
אורה ברפמן
מיד אחרי להקת המחול המודרנית מבייג'ין הגיע מופע של יוצר/רקדן מטאיוואן בערב ובו שתיים מצירותיו. הראשונה, סולו 'נו-ווא' (Nuwa) והשנייה: 'דיאלוג2', דואט עם רקדנית מוכשרת להפליא בשם זארטיאנה רנדריאנאיה וכן משתתפת שלישית, הפסנתרנית ג'וליה הסו, שאף לה חלק מסוים בהתרחשות הבימתית.
מעניין היה לראות קוי דמיון דקיקים בין שני הערבים ויותר מעניין היה הפער הנוכח בשפה הבימתית. אותות השנים בהם חי שאנג באירופה, ניכרות בכל הבחירות האמנותיות שלו החל מבחירת המוסיקה, הטיפול בנושא התכני ובמרכיבים הקונספטואלים ובתפיסת הבמה בכללותה. שרשי התרבות עליה גדל בטאיוואן מוצאים בטוי באופנים סובטיליים, מתחת לפני השטח.
שאנג, הוא בוגר האקדמיה הלאומית למחול בטאיוואן, שם למד בלט בטרם המשיך הלאה ורקד גם ב'קלאוד גייט', להקה מרכזית בטאיוואן שמתאפיינת ברקדנים משובחים ובשפה אמנותית עשירה, בעלת מרכיבים אתניים ברמת סובלימציה גבוהה.
מצד שני, הוא רקד בהמשך בלהקת תאטרון המחול של נירנברג, שם נחשף ליוצרים כמו ראסל מאליפנט (Russel Maliphant ) סטין סליס (Stijn Celis ) ואחרים ובעקבותיהם פתח שפה משלו שהביאה אותו לזכות בהכרה. עבודות משלו נמצאות גם בקלאוד גייט (Cloud Gate) וסשה וולץ.
שני הרקדנים מצוינים בכל מובן, שאנג עצמו יצר שפה עשירה ומרתקת, מורכבת מתחביר דינאמי משתנה ומפתיע, מפרטי פירוק תנועה ובנייתה, מצבי איבוד שווויי משקל מאתגרים וכל זאת תוך זרימה, שקט פנימי עצום שבא מריכוז עילאי . העבודה עצמה, אם כי פילוסופית היא שואבת מתכנים הנטועים במיתולוגיה הסינית, משתמשת בכלים בימתיים שמדברים בשפה עכשווית לחלוטין.
[ad]
