–BMDC להקת המחול המודרני מבייג'ינג ( סין),  תל אביב דאנס בסוזן דלל, 22 באוקטובר

אורה ברפמן

 להקת המחול המודרני מבייג'ין שנוסדה לפני כ-15 שנים, היא מבין סוללות הדרך שחוללו שינוי משמעותי בהתפתחות מחול מודרני בסין. הקו האמנותי של הלהקה, בניהולה של זאנג צ'אנגצנג (Zhang Changcheng  ) החיננית, על פי שתי העבודות שהועלו בערב זה: 'מסע ללא גבולות' של הו ליי ( Hu Lei ) ו'שבועה' של גאו יאן ג'ין (Gao Yanjinzi ) מצביעות על עידוד יצירה ששואבת ממקורותיה התרבותיים של סין אבל מנסה למצוא חיבור וממשק לתרבות המערבית.

הדבר בא לביטוי במספר מישורים: הבולטים שבהם הם המישור האסתטי, התוכני, העיבודים המוסיקליים, תפיסת הגוף והתנהלותו בחלל ובמימד הזמן.

אך בראשונה ולפני הכל חייבים לומר שצוות הרקדנים מרשים ביכולותיו ובאיכות התנועה המטופלת עד קצות קצותיה במובנים כוריאוגרפיים, אך נותר בעבודה גם מקום לחירות אישיותית, כך נדמה, בתוך הכללים והמוסכמות. במיוחד הרשימו הרקדנים הגברים שזכו להחשף באופן אינטנסיבי לדיסיפלינות המחול המערבי מחד, ומאידך, למסורות הבמה הסיניות ובמיוחד האופרה הסינית.

היצירה הראשונה מציגה קבוצת רקדנים לבושה בגד יוניסקס שחור נזירי בגירסה של מכנסי שארוואל, ספק חצאית, בגד שמצטט במעומעם לבוש מתחום אמנויות הלחימה. הו לי משתמש לכל אורך היצירה במקבצי תנועה המבוצעת באוניסון והרושם הראשוני הוא של מידת דיוק אנרגטית ודינמית של תנועה עילאית, שכוללת מעין 'מאוואל' ברצף המשפט, סוג שעל הבמה, או המסך, מכונה- דאבל טייק. מדובר בשבירת הרצף באמצע התנועה או לקראת סופה בו הגוף מגיב בשיהוי, כמתחרט, חוזר בו ואז ממשיך הלאה וכל זה נעשה כהרף עיין. ה'מאוואל' הזה, הוא סילסול סיגנוני שמצוי באמנויות במה סיניות מסורתיות. ובכלל, נוכחותן של אמנויות במה מסורתיות ובמיוחד האופרה הסינית, מצוי לעין כל באופן בו הרקדנים הגברים כולם ובמיוחד וואנג טאו (Wang Tao ) ויאנג צ'אנג המופלא ( Yang Chang)  מקרינים עוצמה ומירכוז מירבי גם  בתפקידים ליריים-ספיאיטואליסטים בעלי איכות נשית. בוודאי שאין דמיון בין איכות התנועה הזו למה שאנו מכירים ממופעי טרנסורטיט או  cross dressers, רקדני הלהקה מייצרים איכות עילית, הרמפרודיטית במהותה.

עבודת הידיים האקספרסיביות, הגמישות וזרימת הזרועות והגוו כולו ממש שובת לב. לצד המורכבות והריבוד בביצוע הרקדנים, יש לומר שמבחינה כוריאוגרפית ההישגים מרשימים בעירבון מוגבל ובערב זה שני היוצרים בחרו גם דרכי הבעה שונות, אם כי וודאי שאין להתעלם מהמרכיבים המשותפים.

 היצירה הראשונה יותר אבסטרקטית ועוסקת בעיקר במבנים ארכיטקטוניים בחלל וביחסיהם ההדדיים. התשתית המבנית לא מורכבת במיוחד אבל היא מאד יציבה ומתומצתת ויש בה יופי רב.

יופי ואסתטיזציה קיצונית הם הבסיס הרעיוני של היצירה השנייה המחולקת לחמישה פרקי סולו  נושאיים: פרח, דשא, דג, ציפור וחרק. ברור כי הנושאים הללו הם מבין נושאי הטבע שנפוצים בתרבות הסינים והם בעלי משמעות סמלית ברורה לצופה המקומי. היוצר והמבצעים הצליחו להעניק איכות אקספרסיבית לתפקיד שגילמו בתוך הנושא, אם כי המשמעויות הללו אינן זמינות לנו.

במידה מסוימת נדמה היה שיצירה זו מעמיסה אקזוטיקה אוריינטלית כפי שהסינים חושבים שקהל מערבי מחפש וצורך, כייצור סחורה לייצוא.

תמיד קיימת האפשרות שאני טועה ותמימות ופערי תרבויות מתעתעים בי.   

[ad]