Photo:
אורה ברפמן
ביציאה מאולם סוזן דלל הדהדה פרפרזה: ארבעה ברבורים מחפשים כוריאוגרף על משקל מחזהו של פירנדלו 'שש נפשות מחפשות מחבר', לאור הרושם שהותירה להקת סיאנפואגוס מולנסיה, ספרד, שהתארחה בסוזן דלל כחלק מפסטיבל תל אביב דאנס 09.
עם זאת, האפקט החזותי של התמונה הפותחת היה מרהיב; דמות תלויה, לבושה בטוטו שחור נפוח וצווארון קפלונים כחצאית לצוואר. היא שמוטת איברים, מוחזקת בחבל אדום זוהר האחוז בידיו של רקדן, המוריד אותה לאט אל ריצפת הבמה מוצפת הערפילים, המוארת באור קלוש. החבל מתפצל לכמה חוטים הנתלים אלכסונית ונקשרים לצד הבמה ומשמשים תזכורת, כעין פריפה דקורטיבית חיננית, גנדרנית וחסרת תועלת.
סצינה זו בעלת האיכויות המסקרנות, אמורה הייתה להיות יריית הפתיחה המסמנת רף גבוה מבחינה דרמטית, ובדיעבד הסתברה כשיא שממנו והלאה הלכה ההבטחה והתאיידה והותירה שובל רפה כשירת הברבור ואתה- תחושת החמצה עצומה. שוב נחשפה יצירה מחולית שהתפתתה לאמצעים חיצוניים על חשבון אמת פנימית ואמירה מושכלת ואותנטית.
למרות הכותרת ולמרות שבמחול חלק מהרקדניות לבושות בגד בגירסה חופשית לטוטו האופיני לבלט הקלאסי, המחול אינו עוסק באמת במשמעות הברבור השחור המייצג את צד האופל ב'אגם הברבורים'. יהושוע סינפואגוס, הכוריאוגרף, מסתפק בכך שהרקדניות בבגדי ברבור משתלבות בהתרחשות הבימתית לצד קבוצות מובחנות אחרות המאכלסות את הבמה ובהם שתי דמויות קרחות לבושות בבגדי נוודים ונושאים ריפוד דמוי בטן עגולה וזוג שדיים שתפקידם לא מוגדר וקבוצת רקדנים בתלבושות מצועצעות מעשי טלאים ובהם ברוקאד, פאייטים ושאר חומרי טכסטיל ללא מכנה משותף. שני גברים מקבוצה זו מנהלים מערכת יחסים עם עקבות סאדו- מאזו ושותפים לסצינה הזויה לגמרי התפורה סביב סיגריה העוברת ביניהם והעשן מוענק מאחד לשני מפה לפה ועל עור הגוף במחווה דוחה למדי.
הערב מתקדם ללא מומנטום של ממש, הרקדנים ברובם סובלים מתת-אנרגיה אולי משום שגם הם מרגישים שהעבודה סובלת משאיפות תימטיות הרחוקות מהישג ידם משום שמרכיבים רבים לא פתורים, לא מוגדרים עד הסוף ונבחרו על פי גחמות ג'ובנליות יותר מאשר על פי בניית תשתית כוריאוגרפית מוצקה.
כאשר לקסיקון התנועה מצומצם יחסית ולא מייצר עניין וגם הביצוע סובל מהסתפקות במועט, ככל שהתארך המופע- ובתחושה הוא נמתח שבעתיים- כך התמעטה האמפתיה לעבודה כולה ונשכחו גם אותן סצינות קצרצרות בהם החל לבצבץ ניצוץ .