יוסי ברג ועודד גרף: 4 גברים, אליס, באך והצבי. המעבדה, ירושלים

photo- MATHEA KROITZIGER

יוסי ברג ועודד גראף- 4 גברים, אליס, באך והצבי. המעבדה ירושלים, 15 באוקטובר.

 

צילום: מתיאס קרוטציגר

 

אורה ברפמן

 

יוסי ברג ועודד גרף הם שניים מהיוצרים הפוריים יותר בקבוצת הכוריאוגרפים העצמאיים והם מקיימים קשרים, מופיעים, יוצרים ומלמדים לעתים תכופות מחוץ לישראל. עבודתם האחרונה- 4 גברים, אליס, באך והצבי היא תוצר שנתמך על ידי האופרה והמוזיאון לאמנות מודרנית בדרזדן, גרמניה והמעבדה בירושלים. הלל קוגן ועירד מצליח הם שני רקדנים/יוצרים אף הם, שחברו בעבודה זו לברג וגרף ויצרו מאסה קריטית גברית על הבמה שאין להתעלם ממנה. הם חזקים, מנוסים, נינוחים ונראה שנהנים לא מעט בעצמם ומרגישים מאד נוח בנוסחה האסמבלאג'ית, התפורה בחוטים רופפים ומתניעת בזרימה בין מקבץ פיסות כוריאוגרפיות סביב נושא משובב נפש: ממה עשוי גבר-גבר בעידן בו הציד כבר לא פי.סי.

בתנועה, בשירה ובטכסט מלווה המתאר את פנטזמת גן העדן הגברי המורכבת ממקרר מלא בשר ובירה, גוף של אל יווני, פלזמת ענק וזיקפת נצח. מי יוכל להם לארבעת הגברים שאל פתח ביתם המבודד בהרים המושלגים מגיעה ללא הזמנה איזו אליס ענוגה רכובה על אופניה.

אליס, הדמות הנשית בסיפור היא למעשה פאנטום, רוח רפאית בלתי נראית שאיזכור שמה בלבד, די בו כדי לפרק בריתות מזדמנות במסגרת הרביעייה הגברית. היא ספק משאת נפש, ספק איום קיומי בכלל.

 

הערב הקצר – אם מתיחסים למימד הזמן- עמוס גירויים והוא מתכתב עם עולם משחקי הוידאו של דמויות מצוירות, תוצרי מציאות אלטרנטיבית של גיבורי-על דו מימדיים ישר מדפי הקומיקס. בחורינו לא רק רוקדים ומשחקים, הם אף מדקלמים טכסטים ולשים אותם לשירים בשלל סיגנונות, ובעיקר מפרנסים את הפנטזיה המטפלת בהגזמה פרועה במהותה של הגבריות הסטריאוטיפית, מגדירה אותה במונחים של עוצמה ושליטה וכמיהה לויריליות  שתסמן אותם כזכרי-אלפא ( לו יהי).

יוסי ברג ועודד גראף וכן הלל קוגן ועירד מצליח מצטיירים עם השובבות המובנית, הקריצות ההומוריסטיות ורוח של השתוללות שטותית במובן המקסים של המילה, כחבורת פודלים לכל דבר הנהנים לשחק בתפקידי כלבי אשמורת. הערב אכן לא מהודק, עמוס קצת יותר מדי ביציאות לכיוונים שונים שלא תמיד נחקרים עד הסוף, אבל יש בו קטעים רבי קסם ואחד מהם ללא ספק הוא מעין דואט, או התגוששות חזה אל חזה כמו שני איילים המגנים על הטריטוריה שלהם – קטע המזכיר קצת את דואט הגברים 'בפולחן האביב' של מוריס ביז'אר. בסצינה הזו של הלל קוגן ויוסי ברג ההתגוששות מתחילה ב"כן" רבתי של קוגן ו"לא" נחוש לא פחות של יוסי הנוקט בקול ענוג, אולי בתפקיד 'אליס'. כל אחד מבוצר במילתו הניתזת משפתיו מרחק סנטימטרים ספורים משפתי ירובו/אהובו וכשהקצב גובר, העוצמה מצטברת, המילים מתמסמסות, מתמלמלות, מאבדות כיוון אחד ומוצאות היגוי שני, אחר, הנוסע מאסוציאציות ווקאליות. מפגש הגווים מוביל את הסצינה למחוזות ההולכים ונעשים יותר אירוטיים ויותר מצחיקים ומסתימים בגניחות וחיחורים חייתיים לגמרי.

מתחת לכל ההתהוללות, ההתחזות והתפכחות יש מסד מוצק של אהבה, כשרון ואנושיות בסיסית כובשת.  

 

 

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *