כרטיס ביקור:

מיכאל מילר-כוריאוגרף ומנהל אנסמבל 'סיגמא'

צילום: אייל לנדסמן

נולדתי ב…

"נולדתי בלוד ב 1981".

 

אם המחול שלך היה צבע, איזה צבע הוא היה?

"לבן עם קצוות מוזהבים".

איזה ילד היית, איזה תלמיד?

"הייתי ילד טוב כזה, שכולם אוהבים, תלמיד חכם..מעטים המבחנים שחצי מהכיתה לא נהנתה מעזרה שלי בזמן המבחן".

מה הזכרון הראשון שקשור למחול שיש לך?

"הזכרון הראשון שלי שקשור למחול הוא מגיל 10. ההורים שלי עלו מגרוזיה לפני כ 30 ויותר שנים, והם מאוד רצו שבבר מצוה ארקוד ריקוד מסורתי. אז בגיל 10 אמא החליטה שאני ואחותי מתחילים לרקוד, משם זה פשוט היה חלק בחיים שמאוד אהבתי אבל לא חשבתי שאני אתמקד בו באיזהשהי צורה".

מתי החלטת להתמקד בתום, בזמן לימודי מחול, קודם לכן או יותר מאוחר?

"בזמן הלימודים שלי בטכניון (הנדסה אופטו-מכנית), בשנה השלישית, הגעתי במקרה לסטודיו של הסדנה להכשרת רקדנים בחיפה, ראיתי שיעור אחד והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. פשוט ככה. ואז כל הפעולות שעשיתי מאז ועד היום הם כדי להגשים את הרצון הזה ואת ההתפתחויות שלו במהלך השנים".

מדוע?
"מדוע? התחום הזה מעורר כלכך הרבה שאלות בזמן החוויה שלו, החל מהויזואל והסאונד, הקשרים בין האנשים, הקשרים בין התנועות לכל אלה. ואני אוהב להעביר אנשים חוויה של אי ודאות, חוויה שתאלץ אותם לעבור בכוחות עצמם את החוויה מהמחול

אני אוהב את העיסוק התמידי שיש במחול, אין יצירה מוכנה, אין יצירה סטטית, ולא רק מכיוון הצופה אלא גם מכיוון היוצר, לפחות כך אני מסתכל על הדברים. יצירה שיצרתי לפני שנתיים תהיה אחרת לגמרי בעוד שנה בעוד חודש ואפילו מחרתיים".

באיזו מידה העיסוק במחול מגדיר אותך?

"באופן כזה שכמעט כל הפעולות היומיומיות שלי בנקודה זו בחיי היא על מנת לאפשר לי ליצור, ולאפשר לקהל רחב עד כמה שניתן להשתתף ברעיונות שלי כצופים."

מה אתה מקבל מהמחול?
"אני מקבל את כל מה שבאמת מעניין אותי, אהבה. הקשבה. עניין של אחרים. אני מקבל את הרצון של אחרים לעצמי, דרך זה שאנשים רואים את מה שאני יוצר ומקווה שהם נהנים מכך אני בעצם מקבל את הדבר היקר בעולם, את היכולת לתת שפע לאחרים. שפע שהוא הרבה יותר רוחני מאשר גשמי אמנם אבל זה דבר שקשה לתאר במילים".

מה אתה מבקש להעביר לעולם באמצעות עיסוקך?

"את העולם הפנימי שלי, את איך העולם הזה פועל, אני מנסה לייצר חיסרון תובנתי ותחושתי אצל הצופים כדי שהם יקומו בסוף המופע וישאלו את עצמם שאלות, או יענו לעצמם על שאלות".

 

באיזה מקום, מבחינת הקריירה, אתה רוצה להיות בעוד 5 שנים,.?

"אולי זה יישמע מוזר, ולא ממש הגיוני אבל אני רוצה להיות במקום שבו אף צופה שבא לראות את היצירה שלי לא יודע מה הוא הולך לראות, במובן הבימתי ומעבר לכך בתוכן. אני אשמח מאוד לדעת שכל צופה שמגיע בא עם איזושהי תחושה או רצון שאני אשכנע אותו שהיה שווה לבוא. בקיצור – להיות במקום שבודקים אותי כל הזמן. אם לענות במובן הרשמי יותר של השאלה, הייתי רוצה להיות עם להקה של בין 8-12 רקדנים ורקדניות, שמקבלים שכר מלא והולם את העבודה שלהם , ומקום שבו אוכל לאפשר ליוצרים אחרים שאני רואה בהם עניין עבורי ועבור אחרים ליצור גם כן".

הרהורים על מחול:
"מעט מאוד הרהורים יש לי. יש שלי הרבה מאוד קביעות נחרצות שבתור אדם שהגיע ממקום אחר (לימודי הנדסה) והולך בדרך מאוד ברורה של מחול שהוא פחות ברור ובהיר ויותר נסתר ומזמין. ההרהורים הם מול יוצרים שלא אמיתיים עם עצמם, למה הם עושים את זה? למה לשקר לי ולאחרים? לי אי אפשר לשקר כלכך, לפחות לא לאורך זמן אבל למה לעצמם?" ,

 

[ad]