History was wrtten by loosers"- Hoedown Showdown' by Tamar Lamm, David Kern and Tilman O'Donnell. Museum Tel Aviv, December 7

History was Written by Loosers-Hoedown Showdown' by Tamar Lamm, David Kern and Tilman O'Donnell. Museum Tel Aviv, December 7

צילום באדיבות היוצרים

לפני כשלוש שנים התוודענו לצמד רקדנים/יוצרים שפרץ לשדה המחול המקומי, צמד שאין לו מקבילה בשדה המקומי, והצליח לחצוב לו נישה ייחודית במספר מובנים.

החשיפה הראשונה שלו החלה עם דואט מפתיע בשם : Because We Love You""  לפני כשלש שנים. דואט זה חגג פתיחת פרק חדש בחייהם של שני הרקדנים המנוסים, תמר לם ודויד קרן. השניים הכירו בפריז, שם עבדו יחד. דרכם נפרדה, אך נשאר הזיכרון. כמעט עשרים שנה אחרי, הם שבו ודבקו זה בזו. דויד קרן שבינתיים פרש מהבמה אחרי שנים רבות בהן היה חלק מהלהקה של וויליאם פורסיית', עבר לגור בישראל.

מאז הספיקו ליצור עוד שלש עבודות שבהן המשיכו לבסס שפה אמנותית משלהם, שאינה מהדהדת את סביבתם הנוכחית. ב-2017 יצרו את " Dag Walkers "  ושנה אחר כך את " At The Foot of The Disappearing Table ". עבודות שניזונו מדמיון פרוע, חשיבה מקורית וסביבה ייחודית באסתטיקה שלה. נראה כי המנוע היצירתי המוביל בא מדיויד קרן והשפעתו המשמעותית על תמר לם, חשפה בה פנים רבות שלא ניתן היה לנחש על קיומן קודם לכן, פנים שהעשירו והעמיקו את העבודה המשותפת.  

תוך פרק זמן קצר יחסית, הסתבר שלמרות העבודות בעלות המראה הפרום והפרוע, יש מאחוריהן תפיסה אמנותית מוצקה ובעלת חותם אישי. אפשר כבר להגיד בביטחון שהם יצרו "אי" עצמאי, מעין משק אוטרקי ששואב משהו מתאטרון האבסורד, מכמה מאפיינים המזוהים עם סרטי המערב הפרוע, מאווירת קיום נוודית שמשתייכת בהווייתה, בין השאר, לאחד מהזרמים החברתיים שנלחמים בצרכנות חזירית, לצד תפיסת גוף שמושפעת משהו מהארכיטקטורה הדה-קונסטרוקטיביסטית שוויליאם פורסיית' הרבה לדבר עליה בזמנו.

לעבודה הנוכחית הצטרף רקדן נוסף, טילמן אודונל (Tilman O'Donnell ) , לשעבר רקדן בבלט קולברג ורקד שנים בלהקתו של פורסיית'.

כותרת העבודה –  "Hoedown Showdown" פרושה המילולי הוא : ריקוד מרובע, קצבי וסוער שמבנהו מבוסס על ריבוע דינמי. ריקודי ה'הודאון' הם ריקודים חברתיים אמריקאים ששרדו מתקופת המתיישבים הראשונים ונפוצו בעיקר בארצות הדרום של ארה'ב. המונח 'שאודאון' נפוץ במקור בשלבי חשיפת הקלפים ברגע המכריע של המשחק,  או במובן של עימות מכריע, כמו כאן.

המופע התקיים באולם שידלובסקי במוזיאון תל אביב, שבו ישבו הצופים צמודים לשלוש מארבע הפאות של האולם כשהרקדנים מתנהלים במרכז. את התמונה הראשונה פותחת לם, לבושה בג'ינס ומגפי עור כשהיא מגלחת בתער את פניו של אודונל הממלמל איזה זמר ולא נראה מודאג.

דיויד מאלתר שיוט חופשי לא ממוקד בחלל בצעדיו הארוכים וזרועותיו המשוחררות ולמען האמת, הוא נראה קצת מבושם. הוא מניח שתי פרוסות לחם בטוסטר שנמצא על שולחן אוכל קטן במרכז האולם. שלושתם מתיישבים סביבו ומתחילים לפרוט על גיטרות ועל כלי שמזכיר יוקלילי ופוצחים בשירה, באקצנט דרומי משהו, של פזמונים קצרים מחורזים ועסיסיים, בסגנון חמשירי. אם כי תכניי הפזמונים מגוון, המנגינה המלווה אותם היא אותה אחת. רצף הנגינה שלהם מתגלגל ומהפנט בעודו מובל על ידי פריטת המיתרים ומתובל בצלילי זוג כפות המדמות קסטנייטות, ונדמה לנחל גועש שאוסף בדרכו מכל הבא ליד. 

בהפסקה בין רצף אחד לשני, השלושה מתפנים לאכול מרק מקופסת שימורים שחומם על הטוסטר על ידי דויד, הגורם היעיל והפרקטי בחבורה.  מאי שם צצו שתי קערות אמייל בעוד לם זכתה בתכולת הסיר.

לשאלה אם מדובר במופע שנכלא בהגדרה מכילה של מחול עכשווי,או שמא במסגרת תאטרון מחול הנעזר בחפצים ואביזרי במה. האם זו סוגה אמורפית ולבילית שתופרת אקראית תנועה, פרפורמנס ומחזמר, אין ממש תשובה ולמי זה בכלל איכפת.

לפנינו שלושה פרפורמרים מיומנים. לכל אחד מהם יש קילומטראג' מכובד וכל אחד מהם מעניק לעבודה גוון שונה. עם כל ההנאה ממקדונל, אולי הצעיר בחבורה, את המשקל הכבד מספקים תמר לם ודיויד קרן, וכל אחד מהם מנצל היטב את חוזקותיו האישיות בהווה.  לם שעברה תהליך שינוי ושחרור אישי , מצאה בתוכה קולות שלא הכירה קודם ודויד קרן שכל התנהלותו הזרוקה כביכול, היא כיסוי מחושב  למסע חקר של בעל חושים מחודדים ביותר, אינטליגנטי ומאתגר.

במסווה של פגישת חברים נרקמה מול עינינו סטירה חברתית, מנתצת היררכיות בסביבה שבשוליה מתקיימת היסטוריה נוסטלגית שקיומה היחיד הוא בעולם מומצא, שמציע את חמודותיו וחמדותיו במציאות חלופית אל מול אלה שמעדיפים לעצום עיניים אל מול עולם על סף התפוררות.

וכך כתבו היוצרים בניגוד לסברה הרווחת: " ההיסטוריה נכתבה על ידי המפסידים".

לדבריהם "העבודה באה למוטט מבנים סיפוריים לינאריים ומציגה במקומם היסטוריה חדשה שאינה נתמכת על ידי עובדות, אלא על ידי היגיון חבוי ונוף דמיוני".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *