'כרטיס ביקור': פרויקט ופרופיל

כפיר בולוטין- צלם.

 

לפני כחצי שנה נוצר קשר ביני לבין הצלם כפיר בולוטין, בעקבות התכנות שיתוף פעולה עתידי עבור ביקורות על מחול ישראלי שאני מפרסמת בירחון מחול היוצא בברלין הנקרא בלטאנץ.

כפיר רק חזר משהות ממושכת באדינבורו וחיפש דרכים להשתלב בארץ כצלם מחול ואמנויות במה בכלל, תחומים בהם עסק בשנים האחרונות.

באמצעות 'כרטיס ביקור' ב'ריקודיבור', אני מקווה שנוכחותו בתחום צילום המחול תפרה את שני הצדדים. בכתבה זו הוא מציג כ'כרטיס ביקור' פרויקט ופרופיל. א.ב.

 

כפיר: "כצלם עיתונות שתעד הופעות בפסטיבל אדינבורו 2007 צלמתי גם תמונות מתוך המופע  הארגנטינאי "פורזברוטה" ('כח מתפרץ', בספרדית) שהיה מופע הפרינג' הסוחף ביותר באותה שנה. לצורך הצילום הוקצו לנו כעשרים דקות וההפקה הריצה סצינה בודדת מתוך המופע עבור עדת הצלמים שנכחו במקום. המופע מורכב מאד ברמה התפעולית והתרחש באוהל קרקס גדול ושחור".

 

"בסצינה שבתמונות הרקדניות מחליקות על פני יריעה שקופה ובה מים עומדים בגובה 20 ס"מ בערך, אשר מתנדנדת ונוטה מצד לצד, תורמת לארעיות התנועה ויוצרת גלים, אך גם מונעת אפקט מתמשך של בריכה וסכנת מחנק. היריעה תלויה מעל ראשם של הצופים ואף עולה ויורדת, ולכן, רוב התמונות שכאן מתעתעות בעיניים והמוצג בהן מפר לכאורה חוקים פיזיקליים להם אנו רגילים כצופים. האשליה האופטית תורמת לתחושת הפנטזיה, פריצת החוקים מבססת בתמונות שהכל אפשרי כביכול ומרוממת אותן לדרגה מטהפיסית".

 

"הנשים מופיעות כ"דג במים" ונראה כי הן נטמעות במים והמים בהן. שני האלמנטים נושאים ונותנים האחד עם כוחו של האחר, זורמים כאחת בארעיות מופלאה ושלמה. הבנות השכילו להופיע כטיפות מים, כגל מתגלגל, כזרם שוצף, כמים ניגרים, מפל נופל או בועת אוויר עדינה, ובשום צורה לא שידרו אי נוחות או מצוקת אוויר כצפוי מגוף זר במים".

ניסיתי לזקק מהסצינה האנרגטית את המסר העובר בין השורות – השילוב בין האישה למים, הלא הוא יצוגם של כוחות החיים והשפע והכוח הבלתי נשלט המתפרץ שלהם, אל מול העדינות והרוך המתקיימים במקביל".

פרופיל אישי:

 

נולדתי ב- 1978 בתל אביב, גדלתי בהרצליה.

 

איזה ילד היית,

 הייתי ילד מופנם וביישן, אהבתי את הבית ואת הזמן הפרטי שלי. אהבתי לבלות הרבה מהזמן לבד בשדות ובגינות, בין שיחים ועל עצים, להתבונן מקרוב ביצורים הקטנים החיים את חייהם בפינות נסתרות הרחק מעיני בני האדם. רגע מכונן בהכרותי עם עצמי קרה כשאזרתי אומץ, בגיל שבע בערך, לבקש מההורים להפסיק לשלוח אותי לקייטנת קיץ, ולאפשר לי להשאר לבד בבית ולהנות סוף סוף מחודשי החופש הגדול… אלה היו ימים נפלאים של תגליות והרהורים, של הרבה מגע ומישוש של עצים, צמחים ואבנים, ושל נוכחות שלווה.

 

בביה"ס הייתי פרפקציוניסט, ובשנים הראשונות סירבתי ללכת ליום לימודים אם במקרה לא הכנתי את שיעורי הבית לאחד השיעורים שבאותו היום. בתקופת התיכון חוויתי מפנה גדול בחיים, התקבלתי למגמת מוסיקה בתיכון יוקרתי לאומנויות וגיליתי שם חברים נפלאים שנשארו איתי הכי קרובים שאפשר מאז. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שאומנות ויצירה לבשו מעטפת מקצועית ומסודרת, ואני דוגל במקצועיות ללא פשרות מאז.

 

איך הגעת משם לצילום

 אחרי הצבא המשכתי כמוסיקאי ללימודים בבי"ס רימון, אבל התשוקה לחופש, הסקרנות לעולם הגדול והתחושה שמשהו לא בדיוק מסתדר ניתקו אותי משם אחרי שנה. נסעתי לטייל בניו זילנד, ומאחר ולא רציתי להסחב עם גיטרה לקחתי מצלמת רפלקס. בטיול התאהבתי בניו זילנדית שבדיוק עברה לגור באדינבורו, סקוטלנד. החלטתי להצטרף אליה, ובדרך עצרתי בתאילנד להדפיס את התמונות מניו זילנד לפוסטרים מרשימים. הרעיון היה למכור אותם ברחובות אדינבורו, מאחר ולא היה לי אישור עבודה בבריטניה. זו היתה העבודה הראשונה שלי בתור צלם. הקשר הבלתי אמצעי עם הקונים לימד אותי המון על התקשורת עם אנשים באמצעות תמונות, וסיפק לי תובנות רבות בנושא מכירות ושיווק.

לא הרבה אחרי כן התחלתי להנפיק פוסטרים חדשים של התמונות שצילמתי באדינבורו, כולל כרטיסי ברכה, תמונות ממוסגרות ועוד, אותם שיווקתי בדוכן מורשה באחד הקייצים.

בהמשך כבר פירסמתי תמונות במגזינים, כתבתי כתבות על טכניקות צילום והפכתי ממוקד יותר בתהליך יצירת הצילומים. לאחר כמה שנים נרשמתי ללימודים והיום יש לי תואר ראשון בצילום (בהצטיינות) מאוניברסיטת נאפייר אשר באדינבורו.

 

מה מחזיק אותך במקצוע

 בעיקר התחושה שאני לא רוצה לעשות שום דבר אחר. יש לי מספר יכולות אבל האהבה לצילום מוציאה ממני כל כך הרבה אמביציה ודרייב, שבלעדיהם לא הייתי מנצל אפילו חצי מפוטנציאל העשייה שלי.

 

מה האתגרים המרכזיים בעבודה

 כרגיל בחיים, ככל שמתבגרים ומתמקצעים האתגרים סובבים יותר סביב אלמנטים כלכליים כאלו או אחרים, וכיום יוצרים סומכים עלי לצלם את התמונות הנכונות אשר ישווקו את יצירתם בצורה הטובה ביותר. כל מופע, אמן, יוצר ויצירה הם האתגר המרכזי לאותו רגע, אני מחוייב להצלחת היצירה לא פחות מהיוצר עצמו וכל כולי מוקדש לטובת היצירה. זה אתגר עצום לסכם יצירה לצילום אחד דומם, ולא משנה מה עשיתי בעבר, עם כל יצירה אני מתחיל מאפס. אני מניח שהאתגר האמיתי הוא לראות כל יצירה בעיניים חדשות שכאילו מעולם לא ראו הופעה בעבר. לא ליפול לתבניות, לא להניח הנחות, וכל רגע להתחיל שוב מהתחלה.

 

מה שאיפותך העתידיות בתחום הקריירה, לו הכל נעשה כרצונך

 האהבה הראשונה שלי היא צילום מסע, והייתי שמח להמשיך לצלם בעולם, ולעבוד על פרוייקטים דוקומנטריים של חקירת תרבויות ותופעות חברתיות. זה צילום שמכריח מעורבות טוטאלית שלי בהוויה ובמתרחש סביבי, ובאופן בלתי נמנע אני עובר עם זה תהליך עמוק ומקיף ברמה האישית, מה שלרוב מקדם אותי כבן אדם ובדרך כלל משתקף גם בתמונות.

 במקביל, הייתי רוצה לייצר עוד פרוייקטים אישיים מועמדים ומבויימים, בסטודיו ומחוצה לו, ולנצל את הוירטואוזיות הטכנית האפשרית על ידי שימוש בתאורת סטודיו.

ובמקביל עדיין, הייתי מאד שמח אם צילום המחול בישראל יתפתח ויקבל הכרה בחשיבותו ותרומתו.  צילום המחול ניצב עדיין בתחתית סדר העדיפויות התקציבי של אמנים. אני, בכל מקרה, אמשיך לצלם.

 

צילום מחול/תנועה מעניק לך משהו שונה מתחומים אחרים

 אני מודה שהגעתי לצילום מחול במקרה, ותוהה במחשבה לאחור, עד כמה מקרי זה באמת היה.

מדי שנה מתרכזים באדינבורו אמנים בינלאומיים מהשורה הראשונה. מאחר וגרתי שם, ראיתי בתיעוד ההופעות אפשרות קורצת לעשות כיף וכסף. לא התמקדתי במחול אלא צילמתי גם תיאטרון ומוסיקה. ההפקות שעולות באדינבורו נראות פשוט מעולה, עד שכמעט לא נותר לעשות כלום מלבד להחליט על פריים וללחוץ… זה כמובן אף פעם לא באמת כזה פשוט.

עוד בתיכון הייתי רואה הרבה הופעות מחול, וזו אומנות מופלאה בעיני ומלאכת התרגום של השפה התנועתית לשפה הצילומית היא אתגר מאד מתגמל. כמו בכל עבודת תרגום גם כאן נדרשת בקיאות בשתי השפות, והייתי מאד שמח להתפאר שזה המצב אצלי, אבל במקום זה אתוודה שאני עובד קשה כדי ללמוד…

 

מה אתה מבקש להעביר באמצעות הצילום

ההתבוננות בתמונה הודפת את הצופים לשיטוט בלתי נשלט בעולם הפנימי והאסוציאטיבי שלהם, ולכן הצילום משמש כמקפצה מנטלית למקום פרטי. דווקא בצילום מחול ואומנות בכלל ישנה הזדמנות נפלאה לעקוף את השכל ולכוון ישר לתת המודע. מאחר ויצירות המחול הן מטבען הרבה יותר אסוציאטיביות מאשר תיאטרון, הצילום שלהן מנסה להתחקות פחות אחרי התרחשות מוגדרת ויותר אחרי המסע המנטלי שאותו מוזמן הצופה לעבור. זהו תיעוד של "האתרים המרכזיים" בעולם היצירה, נקודות ציון רגשיות, אם תרצו.

 

[AD]