תאטרון מחול אבשלום פולק- ANTU. סוזן דלל, 19 בספטמבר

צילום באדיבות יח'צ

ציוצי ציפורים מקדמים את פני הקהל. בשולי הבמה שלושה מסכי טלוויזיה מאמצע המאה שעברה.

כך יוצא אבשלום פולק עם עבודה חדשה בשיתופו של אנדריאה מרטיני, ששואבת השראתה מסיפור מחורז קצר של דורית רביניאן בשם 'עננה בשם רננה'. רביניאן הייתה מעורבת באיזה אופן בהפקה. על פי ציטוט מדבריה של בדף הערב, מדובר בשיתוף פעולה בינה לבין שני הכוריאוגרפים בעיבוד הטכסט לעבודה בימתית, ששימח אותה במיוחד, וכך היא אומרת ולא במפתיע : " עבורי זאת הייתה הרפתקה אמנותית שאין דומה לה".   

הדמות 'אנטו' שעל שמה נקראת העבודה היא אלה מהמיתולוגיה האכדית ולא רק.  לשאלה מה לה ולשורות המחורזות בסיפור הילדים של רביניאן  על עננים וציפורים שאותן מקריין השחקן יוסי פולק, לא מצאתי תשובה. יוסי פולק, אביו של אבשלום, הוא שחקן מאד ותיק ומוערך, אם כי במקרה הזה, אופי הקרינות לא העניק מימד מקדם לטכסט.

אם כי זו איננה העבודה הראשונה שיצר פולק מאז שהתפרקה להקתם המצליחה של הכוריאוגרפית ענבל פינטו ושותפה פולק, זו כנראה עבודתו הפחות מבושלת, זו שמכילה מידה צנועה יותר של דמיון יצירתי . היא מחזיקה על הבמה קאסט לא קטן של כעשרה משתתפים, אלא שתרומת חלק משמעותי מהם הייתה חסרת ייחוד.

זו גם העבודה הראשונה בסדרת יצירותיו העצמאיות של פולק עד כה, שבהן נוכחותו של צבי פישזון הייתה כמעט שקופה. הפעם לא נבנתה בהקפדה הפרסונה הבימתית שלו וכך נשחקה תרומתו  כדמות בעלת ייחוד ובולטות. דווקא בעבודה הראשונה שיצר פולק אחרי הפרידה המתוקשרת עם ענבל פינטו, בחר פולק להעצים את נוכחותו של פישזון. פישזון היה חלק מצוות הרקדנים בלהקת ענבל פינטו שאליה חבר פולק והוא זה שלראשונה ליהק אותו לתפקיד בעל נראות מרכזית. גם בעבודתו הבאה של פולק, קבל צבי פישזון – הבוגר בחבורה- הזדמנות לגלם דמות מובילה וייחודית, שאף אחד בקבוצה לא יכול היה לבצע. היה זה שיאו של מהלך שבמסגרתו פישזון עבר מתפקיד אפיזודי בשולי היצירה למי שהפך במהלך השנים לסימן ההיכר, ה'קמע'  של הלהקה. 

הפעם, פישזון הפך לסטטיסט, ללא ניצול חוזקותיו הספציפיות. מבחינת הובלת הנרטיב, זה אכן תפקיד שיכול היה להימחק מבלי שיחסר.

אחרי שנים של עבודה בצוות לצדה של ענבל פינטו, ויצירת שתי עבודות עצמאיות, כבר כאן, בעבודה השלישית של אבשלום פולק הוא מצוות כשותף יוצר את אנדריאה מרטיני, רקדן ממוצא איטלקי שרקד בשורות 'בת שבע', בלט קולברג ולהקת ענבל פינטו – בסדר הזה.

לא ידוע לי האם מרטיני עומד להיות שותפו של פולק גם ביצירות הבאות או שמדובר באפיזודה חד פעמית. בכל מקרה, מרטיני, רקדן משוכלל בעל ידע והבנת תנועה בנוסף לדמיון פורה, עשוי לחזק את פולק  במקומות שיועילו לו.

על חוסר תלכיד של אמצעי הבמה, שווי משקל לא מוסבר בין אוניסונים חסרי יחוד, שבהם קבוצה גדולה יחסית של כשבעה, שמונה רקדנים בתלבושות חסרות אמירה, חן ואפיון חסר של אמירה אמנותית צלולה, מחפה כביכול משפט בדף הערב: …" מסע דמיוני ומרגש, חוצה גילים וז'אנרים'.

אכן, במהלך התמונה הפותחת יושבות שתי דמויות על ספסל עם הגב לקהל, קם הרקדן שביניהם ומבצע סולו ארוך יחסית, מסקרן, עשוי היטב מבחינה ביצועית. לפרק זמן לא מבוטל, הוא מבצע את הריקוד עם הגב לקהל. בהמשכו מתגלה רקדן נאה שהסולו שלו יציב מבחינה סגנונית ונהנה מאופי מאולתר וזורם, שמציע לקהל מנה מחולית בטעם ספציפי, חד פעמית, שאינה חוזרת בנסיבות אחרות, או בידי מבצעים אחרים בהמשך הערב. 

בשלב מסוים הרקדן נשאר בתחתוני כותנה לבנים ותוחב למפשעתו גרב ארוכה מגולגלת. בנסיבות מסוימות, אפשר לראות בזה מחווה מחויך ולגלגני לפרקטיקה שאינה נדירה.

מצד שני, הגדרת המופע כ'חוצה גילים', איו פירושה שנכון להביא לערב את ילדיכם הרכים.

כנהוג בתיאטרון, הספסל מהמערכה הראשונה, יצוץ גם במערכה השלישית.

ובשלה מסוים באמת ישבו עליו שלש רקדניות וביצעו ריקוד המבוסס לא מעט על הנעת השוקיים והזכירו מיד, עבודה מהראשונות של ענבל פינטו. אסוציאציה מתבקשת ולא בלתי לגיטימית, אם כי לא ברור אם היא  נעשתה במודע, שאם כך, היה מקום לצפות למארג תנועות מורכב יותר ומשעשע יותר.

בסצנת המחול שלנו, יש מקום לסגנון תיאטרון המחול על רגישויותיו היוצאות דופן שאפיין את  פינטו-פולק בעבר, גם אם אינו עומד בחזית  העשייה העכשווית בעולם. בעיני תמיד יהיה מקום לכל ז'אנר כמעט, בתנאיי שיהיה עשוי היטב, יעורר  ויחדש דבר מה לקהל. ויש למה לצפות.

 

.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *