צילומים באדיבות יח'צ
במסגרת 'העונה הבינלאומית' בסוזן דלל, הוזמנו מספר יוצרים ישראלים החיים ויוצרים בחו'ל להופיע עם עבודותיהם כשהעילה היא חגיגות שלושים שנה ליסודו של המרכז. את הסידרה המיוחדת הזו פתחה להקתו של יגאל פרי- פרידאנס ((Peridance שהוקמה בניו- יורק כבר לפני מעל לשלושים חמש שנים. הלהקה העלתה שלש עבודות מ -2019, מתוכן שתי עבודות קצרצרות של כוריאוגרפים אורחים מהדור החדש והשלישית היא באורך מלא של יגאל פרי הוותיק מהם בהרבה, וזו שאף הטילה את צילה על קודמותיה. למעשה הערב התמשך על פני שעתיים, משך שבאופרה נחשב לקצר ובערב מחול עכשווי- מאד ארוך.
הלהקה פתחה את הערב ב' Nightwalkers ' של יושיטו סקוראבה ( Yoshito Sakuraba) עבודה לעשרה רקדנים שמתוכם בלטה מיד קבוצת רקדנים גברים בעלי נוכחות ויכולת. סקורבה יצר רצף של מבני קומפוזיציה שבהם שלובים ניגודי רוגע ואינטנסיביות בליווי קולאז' מוסיקלי. מבחינה סגנונית העבודה נמצאת במרכז המצוי של מחול עכשווי ללא יציאות חריגות, למעט תיבולי מרכיבים בלטיים וקמצוץ היפ-הופי, כדי לרענן את העבודה האסתטית אך חסר בה ייחוד של ממש. 
רף התחכום עלה מעט עם פתיחת עבודתה של אליס קלוק ((Alice Klock- . 'All Told' עם תחילתה אפשר היה לראות שזו עבודה של יוצרת בעלת דמיון, בטחון ושליטה יפה על הבמה. זכורה הפתיחה בה לקחו חלק כל הרקדנים. הם פתחו בהליכה קצבית יחד כדבוקה, במבנה גיאומטרי ובקודקודו מוביל הרקדן הכי בולט של הערב , שכל סצנה בביצועו זכתה לבולטות עשויה בדיוק במידה הנחוצה, ללא ריח נלווה של ראוותנות. ככל שהוא התקרב לשפת הבמה עם הקבוצה, ניתן היה כבר לחוש באווירה מתגברת של עוצמה.
קלוק הציבה גישה שונה לשגרת עבודת הגוף ופינתה מקום לביטוי אישי כדוגמת אותו רקדן שעיבד את דחפיו הדרמטיים המוחצנים לתוך אריג הכוריאוגרפיה עצמה.
פרי, (כיום בשנות השישים שלו) החל לעלות על הבמה כרקדן בלהקת כרמון, הוא גם היה מהרקדנים הבולטים בלהקת בת-דור אך הביט החוצה, מעבר לים. הוא פרש כנפיים ונחת בניו-יורק, שם הצליח לממש את תקוותיו לייצור, להקים להקה ובית ספר למחול.
בשלותו וכישרונו עומדים בבסיס עבודתו החדשה : "Perfection has No dreams, עבודה באורך מלא, המורכבת מריבוי מקורות השראה מתחומים ואופני ביטוי אמנותיים מגוונים. פיתוח הנושאים עשויים ביד בטוחה וגובו בחוש טוב לזמן. עם זאת, מעת לעת, עלתה תחושה של עודפות ופחות מדי הקשרים שיחברו פרקים מסוימים לליבת היצירה. 
מאידך, מרבית העבודה המרשימה הייתה בנויה היטב ויכולותיו של פרי באו לביטוי בנגיעות בעלות רגישות, מעברים כוללי קונטקט יחד עם תנועה קבוצתית זורמת ומקוריות בתפיסה החזותית. פרי הפתיע בדואט בין שני גברים בערום מלא שכללה איכות סיפורית –רגשית, בלי להיות ספציפית.
שתי תמונות דיברו לקהל המקומי במיוחד; סולו מקסים המלווה בסיפור פואטי אלגורי על קיפוד שקוציו היו חיצים שנורו בו ומילות הטכסט המלווה אותו נאמרו בעברית וכן תמונה קבוצתית של מחול זוגות ששפת הגוף והאנרגיות של שני המינים כולל החצאיות המתנפנפות של הבנות שלוו במוסיקה מקורית – מוסיקה וטכסטים של עופר בשן- בעלת צלילים ערביים, החזירו אותנו לימי הזוהר של להקת כרמון ופסטיבלי 'כרמיאל' שאצר כרמון במשך שנים. לרגע היה כאן חשש מגלישה לקיטש, שלא התממשה.
אולי ההחלטות לכלול את שתי התמונות נכנסו לעבודה בתמימות ואולי מתוך רצון להתחבר למקום לרגע. כך או היה מעניין לראות את הלהקה שוב בעבודות יותר מאתגרות מהזכורות לי מביקורה בעבר.