צילום: אירנה טומינן
סצנת המחול העכשווי ברוסיה עושה את צעדיה הראשוניים בזהירות יחסית, ומקווה לסגור פער של שנים בינה לבין המחול העכשווי בחצי הכדור המערבי ובמספר מדינות במזרח הרחוק ובראשם יפן.
המסגרת המסקרנת שהוצגה בסוף השבוע האחרון בסוזן דלל תחת הכותרת 'Context', מתייחסת לפלטפורמה לקידום כוריאוגרפים במסגרת תחרותית שיסדה לפני שנים ספורות הרקדנית דיאנה וישנבה (Diana Vishneva ) מהמרינס קי. וישנבה עשתה גם לא מעט תפקידי אורח בלהקות בלט מובילות, ובשנים האחרונות היא יצרה קשרים עם מספר כוריאוגרפים עכשוויים מובילים לצורך שיתופי פעולה.
. וישנבה בחרה להעלות בסיור הבינלאומי הראשון של 'קונטקסט' שכולל מופעים בניו יורק, לונדון ותל אביב, שבע עבודות שהרכיבו את התכנית האמנותית וכן כללה גם סולו שונה לחלוטין בביצועה.
הפורמט של ריבוי יצירות קצרות יחסית, של מספר יוצרים, אפיין בעבר להקות רפרטואר במשך תקופה ארוכה במיוחד בעיקר בארה'ב בעידן פריחת המחול המודרני.
בערב של 'קונקסט' בסוזן דלל היה מקבץ בן חמש יצירות ברצף באורך של 8-15 דקות. אחריהן עלתה עבודה יוצאת דופן, שנכללו בה כמה קטעים מעבודה ארוכה בשם הארוך: 'מכתב לרודי: "התלמיד", ומכתב לרודי: "דיווה"', שבו קטעים מבלט בשם "נורייב". זהו סוג של הומאג' לרקדן הכריזמטי ביותר בזמנו, רודולף נורייב (Rudolf Nureyev ). נורייב, בן לאב טאטארי מוסלמי, נולד ברכבת הטראנס-סיבירית, היה רקדן כריזמטי במעמד של כוכב-על, הוא ערק למערב בשיאו והשאר היסטוריה.
את שני התפקידים "התלמיד" ו"דיווה" ביצעו שני רקדני הבולשוי – יקטרינה שיפולינה ודניס סאבין . הכוריאוגרפיה של יורי פסחוב באה לאייר בתנועה את האווירה שנוצרה לשמע תכני המכתבים ובהם תודות, שבחים וגעגועים שנשלחו לרודי על ידי תלמידים, קולגות ומעריצים.
שחקן מקריין לאורך רבע שעה את הטכסט משני מכתבים, שאחד מהם נכתב על ידי נטליה מקרובה, דיווה אדירה בזכות עצמה.. למרבית הצער אין תרגום סימולטאני או ויזואלי שיאפשר לקהל שאינו דובר רוסית להבין את המחול אולי טוב יותר. וכאן זה חשוב, משום שקטעי המחול הצנועים שליוו את הקריינות , היו רחוקים מלספק תמורה לכוונת המחווה לנורייב, שייתכן ובאו לביטוי בעבודה השלמה של פוסוחוב וכנראה לעולם לא נדע. 
במהלך הערב ובמיוחד בעת הצפייה בביצוע חמש העבודות הראשונות, הלך והצטייר מכנה משותף עקרוני. למרות שהיוצרים בחרו באביזרים, במוסיקה או באנרגיה שונים, משהו לא מוחשי ברוח הדברים, העניק כמעט לכולן אווירה דומה. חלק מסוים מכך מושפע גם לעיצוב תאורה אפלולית עם פריצות אור מעניינות ודרמטיות שחזרה במרבית העבודות.
היה קשה לזהות מאפיינים אישיים מגובשים, גישה שונה, תפיסת גוף אחרת, מאחר ומרבית העבודות לא חצו את הקו בין עבודות עכשוויות ושימרו רבים מהסנטימנטים המאפיינים עבודות גוף ניאו-קלאסיות, במובנן השמרני..
מחול עכשווי כפי שהוא כבר רווח לא מעט שנים, מקיף מנעד רחב של דרכי ביטוי ודרכי חשיבה, שנעשו נגישים לאחר שצצו חלופות בתהליך מעבר איטי מהמושג מחול מודרני. סוגה זו התפתחה והתגבשה לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים והתוותה דרך לתפיסה מחולית דומיננטית שהתאימה לתקופה מסוימת עד שהחל תהליך חישוב מסלול מחדש בעקבות זליגת תפיסות חדשות שזרמו משולי המחול הפוסט מודרניסטי, תוך שינוי תודעתי מסיבי, וחלחלו לעורקי מחול מייסטרימי חדש. עכשווי.
ככל שהתבססה חירות חדשה ודרכים חדשות פרמו את שולי המוסכמות הקודמות, כך הלך המחול המודרני ואיבד משהו מהרלוונטיות שלו בעולם של שינויים מואצים.
רב יוצרי העבודות ב'קונטקסט' משדרים עדיין הססנות מסוימת בבואם לחשוף ולגלות את המרחב העצום והרב שכבתי. הם בחרו ללכת בנתיבים סלולים וקרובים יותר למשהו מוכר ובטוח.יותר, במקום לנצל את שלל האופציות שיש להם מתחת לאף, לחיפושים הרפתקניים שעשויים לגרום עונג כביר.
תהליך כזה לוקח זמן וברור שבהמשך נראה כוריאוגרפים כמו אולגה לבובקינה (Olga Labovkina ) או יוצרי 'שפן מעץ' ( Wood Rabbit ) שבעבודותיהם הדמיון כבר יותר משוחרר.
לרקדנית כמו דיאנה וישנבה לא צריך להסביר את המצב לאשורו. היא מקושרת היטב ומזה זמן היא מחפשת הזדמנויות לעבוד עם יוצרים מובילים במערב. לא במפתיע, כשמדובר בריקוד הסולו שהיא בחרה לבצע לסיום הערב, היא רקדה עבודה של מרקו גקה (Marco Goecke ) , כוריאוגרף הבית של בלט שטוטגרט שמצליח ומבוקש מאד. הסולו – ,TUE הוא ברוח עבודות אחרונות שלו והוא מלא תנועות זוויתיות, חדות מהירות כסופה, דבר שמביא את וישנבה הרחק מאזור הנוחות שלה.
וישנבה שאיתרה את האתגר שמספק לה הכוריאוגרף הצעיר, אימצה אותו באומץ ראוי להערכה ואפשרה לקהל לראות אותה מזוויות לא צפויות שמדגישות את הסקרנות והחיוניות האמנותית שעדיין בוערת בקרבה. ניכר כי הדבר לא בא לה בנקל.
