Krump'- choreographer: Avshalom Pollak, (premier) Suzanne Dellal, January 3

צילום: אבשלום פולק

עושים קצת סדר

חלפו מעל שנתיים מאז שאבשלום פולק העלה את עבודתו העצמאית הראשונה בבכורה. Slug  (חישופית) עלתה באמצע 2016 ונוצרה אחרי הפרידה המתוקשרת שלו ושל בת זוגו ענבל פינטו. בנקודה ההיא בזמן עוד גיבשו השניים איזה הסדר שיאפר לשניהם להמשיך ליצור בנפרד, אך עדיין תחת המטריה של להקת תיאטרון המחול של ענבל פינטו ופולק שהתקיימה מתחילת המאה הנוכחית. שנים רבות עבד הזוג פינטו-פולק יחד, אך עוד קודם לכן יצרה פינטו באופן עצמאי מספר עבודות שהשאירו חותם וביניהם 'דיו-כאן' ו'עטוף' כבר מתחילת שנות התשעים. על 'עטוף', זכתה פינטו בפרס בסי היוקרתי ב- 1999.

פינטו, שהייתה רקדנית ב'בת שבע', למדה גם עיצוב באקדמיה של 'בצלאל'. פולק שבא מתחום התיאטרון, עבד כמה שנים בתחילה כדרמטורג של הלהקה ומאוחר יותר ככוריאוגרף ומנהל אמנותי שותף.  

זמן קצר ביותר לפני הבכורה של עבודתו הנוכחית- Krump" , חנך פולק את שם להקתו החדשה: "תיאטרון מחול אבשלום פולק". בחירת השם מאששת את זהותו האמנותית במסגרת סוגת תיאטרון מחול, הז'אנר היחיד שבו יצר עבודות (בעיקר לצד פינטו ) נכון לעכשיו.

כבר בעבודתו העצמאית הראשונה 'סלאג', נראה היה שפולק מנסה לבדל את עצמו מלהקת הבית שלו לשעבר כדי לבסס דרך אישית, עצמאית, אך למרות ההשקעה הניכרת בגופי תאורה וסט, היו לעבודה מאפיינים רבים שמזוהים עם הלהקה הקודמת, גם בשל שיתופם של רקדניה.

במידה לא מבוטלת הצליח עכשיו פולק לקחת מרחק ממורשתו המקצועית שהכילה הפקות רבות של עבודות שזכו במוניטין ונודעו בארץ ובחו'ל ביכולת להגיש לקהל יצירה מלוכדת על כל מרכיביה האמנותיים, לבסס מבנה יציב וייחודי לצד טיפול מעודן בעל רגישות לפרטי הפרטים.

קראמפ

שם היצירה מפנה זרקור לעבר תת-זרם של מחול רחוב שהחל בקליפורניה בשנות התשעים וזרם  בעקבות דור או שניים של ריקודי רחוב שביטאו הוויה של אוכלוסיה מוחלשת בכל מובן ומצאו הד ברחבי העולם ןהכוונה לברייקדאנס, פופינג, לוקינג, היפ-הופ ובי-בויז, אם להזכיר כמה. חלקם, אגב התמסד והצליח להשפיע בשוליים גם על המחול העכשווי. הקראמפיסטים, גם הם כקודמיהם ניסו לבדל את עצמם ויצרו שורת פוזיציות משלהם שנהוג לייחס להם אנרגיה חזקה ותנועות אקספרסיביות של ידיים וחזה שבאים לבטא זעם. קראמפ, כמו קודמיו בא לחתור תחת התרבות הפריבילגית הלבנה. 

במהלך השנים, חלקים מסוגות ריקודי הרחוב עברו מטמורפוזה ונוכסו מרצון על ידי המחול המיינסטרימי, שגזר מהם בעיקר את מאפייני הפן הביצועי הסינגולארי שלהם. באופן דומה השתמשו בנגוליאה ופרנסואה שינו בטוורקינג לצרכיהם.

אך ב'קרמפ' של פולק לא נעשה מהלך אנלוגי מובהק לנאמר לעיל. אם האפיונים המרכזיים של סוגת הקראמפ  הם רמה אנרגטית גבוהה, פוזיציות אגרסיביות המבטאות זעם ומוקינות, הרי שבעבודה הבימתית נמצאים אך הדים מרוככים שלהם. אפשר למצוא דווקא כמה תמונות מסוגננות בהילוך איטי בדואט נשי שבו אגרופים קפוצים זורמים מצד לצד בחן ניכר, לדוגמא. ואינטנסיביות ניכרת לא ממש אפיינה את מרבית השאר וכן נעדרו חלק גדול מביטויי גוף מובהקים כגון הטחת חזה קדימה, לא ישירות ולא בעיבוד שיטתי.

פולק השקיע יותר אנרגיה בבריאת שורה של מעמדים תיאטרליים, בהובלת השחקן צבי פישזון  שגילם מלך אקצנטרי, מטורלל ונהנתן, לבוש בבגדים תקופתיים מרופטים למדי. פישזון הוא אכן הקלף החזק, עמוד התווך של השנים האחרונות של להקת פינטו-פולק ביחד ולחוד. לעמדה זו הגיע השחקן לאחר שגילם במשך שנים תפקידי משנה, שלא לומר תפקידים שוליים בעבודות, ובצעדי צב, התגלגל מאביון למלך, תפקיד שהוא מגלם בכישרון.  

ישנה סצנה אחת שלא תשכח שבה הוא מדקלם כעין פואמה (בצרפתית) שמורכבת מרשימת המאכלים ממיטב חומרי הגלם האהובים עליו ומכריז בשורתו הפותחת: "אני מלך הפואה גרא"( כבד אווז שהואבס). לצד החומר המיוחד הזה, הגיש פולק כמה דואטים חינניים לרקדניות ואנקדוטות זעירות כגון תזמורת התמוהים.

עם זאת, במבנה המפורק של שילדת העבודה לצד קולאג' מוזיקלי, פיסות מחול שלא זכו לפיתוח יותר מרבד, ועומס מעברי תאורה בוטה, הדבר האחרון שרקדני הלהקה היו צריכים זה הפרעות חוזרות ונשנות של תהלוכות חסרות פשר או הקשר של כתריסר תלמידי מחול לבושים בשחור שפרצו לבמה בשעה שרקדו עליה. לרגע היה נדמה שמישהו כאן מעלה מאוב את ריקודי השורות ( שזכו לכינוי  רכבת, מרבה רגליים וכו') של דורית שימרון . פולק לא קלט שהגודש משחק לרעתו וגם שהרקדנים שלו לא היו זקוקים לחלוק את מגבלות הבמה עם קבוצה בלתי נחוצה שגוזלת לא רק מרחב אלא גם את תשומת לב שלה הם ראויים. בדרך גם התערפל כל חוט עוקב אחרי המהלכים הדרמטורגים, אם היו, באמצע.

השבוע צוטט עמוס עוז כמי שאמר לסטודנטים שלו לכתיבה  שהוא כנראה לא יוכל ללמד אותם לכתוב ספרות טובה, אבל כן יוכל ללמד אותם למחוק.