The best of 2018

 

כוריאוגרף השנה

על נצנוצים ומגדנות ב'בזמן שהגחליליות נעלמות'- מור שני

ראשית יש לומר כי המחול שיצר מור שני מרתק וגדוש מגדנות צורניות למכביר, רובם מדיפים ארומה ענבלית שזוכה לתגובה ערבה גם לחיכם של מי שלא ידע את שרה לוי-תנאי. 

הוא נקט בליקוט מרכיבים שהלמו את החזון האמנותי שלו, בשפתו הוא. הסימוכין מעבודותיה של לוי-תנאי הוסיפו פיקנטריה למרכיבים המקוריים והמייחדים את היצירה הזו.  הוא לא בא לעורר את המתים מרבצם וטוב ונכון שהניח להם לנוח על משכבם בשלום.

מור שני הצליח כאן ליצור עבודה אישית, רגישה,  בעלת מאפיינים מקוריים.  בעבודה מרתקת זו הוכיח מור שני שהוא יוצר מאד מוכשר, אינטליגנטי ובעל מגע ייחודי ומקורי.

———–

להקת השנה

הלהקה הקיבוצית: רוקדת את עבודתו של רמי באר- אסיילום,

להקת המחול הקיבוצית שומרת על רמת ביצוע גבוהה לאורך שנים, אם כי היו גם לה תקופות טובות וטובות יותר. השנים האחרונות מסתמנות כאלה מהיותר טובות ומאפשרות לקאדר הרקדנים להתמודד עם חומרים מאתגרים שמבקשים תשומת לב גם ברמת פרטי הפרטים.

בניגוד למרבית היוצרים בארץ, בעבודה זו מחלחלת תגובה של באר  למציאות. תגובה ואף ביקורת של יוצר מאד אינטליגנטי ובעל אג'נדה פוליטית-חברתית שאותה הוא אורג כחלק ממקורות הבסיס ברבות מעבודותיו.  בחירת השם שהוא עצמו פלקט פוליטי. זה היתוש שמגרד לו באוזן ועכשיו הוא  מזנק [maznek ] ( trigger ) לעבודת אמנות זו. 

במבט לאחור, זו עבודה חמורת סבר ובאר לא מאפשר לה להציע רגעי הפוגה ולמצוא מקום לקצת מההומור הדק שבאר יודע להנדס בכמה מהעבודות שלו שבהן התנועה חצופה והמוסיקה המלווה מפתיעה מאד. זו לא רק עבודה חמורה, היא גם עבודה קשה לרקדנים והיא מבנה מסובך של פיסות סולו קצרות בעיקר, בסבך מבנים אוניסוניים שהושקעה בהם חשיבה פדנטית. זו גם כנראה העבודה שבה הושקעה תשומת לב יתרה לדיוק בפרטי הפרטים הקטנטנים של כל אצבע וציפורן מעבר לזכור לי.

הביצוע המצוין של הרקדנים חידדו את ההידוק בעבודה והבהירו שמדובר תוצר אמנותי ספציפי ועקבי שכל אחד ממרכיביו הבימתיים מחזק את דרכה.

————–

ביצוע השנה,

להקת בת שבע- הורה (העלאה מחדש)

תמונת הפתיחה של 'הורה' תיחרט בזיכרון כאחת מהתמונות הבימתיות המרהיבות והמרשימות שפותחות מחול וגלומה בה הבטחה ממומשת.

נהרין חוזר לדייק עבודה שנוצרה לפני כמה שנים ולא לראשונה. הקאסט הנוכחי היטיב להנכיח את כישרונו של נהרין, את דיוק חוש הזמן הנדיר שלו והתחביר המייחד אותו בהבניית רצפי תנועה וחיבורם. 'הורה' הוא מחול הניגודים והסתירות; הוא היכולת לדוג נתיבי סדר במצבים כאוטים, להשתעשע בין מתיחת קוים ישרים חדים לפיתולים ספירליים של הגוף, בין אגרופים קמוצים כנשק וכפות ידי כנף-ציפור ענוגות. הם ידעו את העונג שבפירוק אוניסונו לגורמים, רק כדי למצוא להם סדר חדש בפורמציות שונות. כמו חלקיקי הקלידוסקופ ששבירת מצב אחד מוביל אותם להתארגנות במצב צבירה מרהיב ממנו.

———-

 

דואט השנה  

'לרגלי השולחן הנמוג'- תמר לם ודיויד קרן

שם היצירה של תמר לם ובן זוגה דויד קרן: 'לרגלי השולחן הנמוג' ('At the Foot of the Vanishing Table' ) מעלה על הדעת מעשה קסמים. ושוב, השניים רקחו מרקחת יוצאת דופן מלאת תחכום ותמימות, מעשה כשפים וניסי ניסים שמחברים באחת דרמת מחול, סיפור מתח, עלילה שטותניקית מהעולם העשיר של אי-הגיון. כל אחד מקריא בתורו את סיפור העלילה הפרטני המספר על אישה נעדרת, שכנתה הזקנה שמאמצת חתולים ונחשפת כמכשפה למהדרין. העלילה המופרכת מספקת לבן זוג  להתפרע ולרוץ מקיר לקיר, בעוד המספר מאוורר את כישוריו הדרמטיים, מנגן עם גיטרה או מזמר שיר מוטרף משהו. עוד בעלילה- אוהל ביער, מיקרופון ביד וקסם מעלה עשן לבן.

קרן, רקדן בלהקת פורסיית' לשעבר חבר לתמר לם המוכרת כאן כרקדנית וצלמת מוכשרת. הפרסונה הבימתית שלה נראתה לא אחת אניגמטית, מופנמת, שבירה ומעודנת. מאז שהשניים עובדים יחד חלה בה מטמורפוזה של ממש ונחשפו בה פנים מורכבות ואף נועזות על הבמה. השניים מביאים סוג של תיאטרון מחול ייחודי, מקורי ונבון שמוסיף מרקם בעל גוונים מקוריים לסצנת  המחול.

————

העבודה המרגשת של השנה

הריקוד השלישי ניב שינפלד ואורן לאור

עם עומק כביר של אינטימיות, פורסים היוצרים/מבצעים בעבודה שכבות שכבות של חומרים אישיים, רגישים, אמיצים וחושפניים באופן מעודן וברגישות יוצאת דופן. חומרים אלה, כך נדמה, מחזקים את שיתוף הפעולה המרגש בין שני המבצעים, שני בני הזוג. אופן הצגת הנושאים בכל אחת מהדיסציפלינות שדרכן היוצרים מבטאים מחשבות ורגשות נעשה בדרך שנוגעת בנימי המתבונן ומעטירות עליו יופי רב ואהבה.

'הריקוד השלישי' הוא עבודה שנייה בטרילוגיה בהתהוות, שניב שיינפלד ואורן לאור יוצרים כעיבוד ואינטרפרטציה אישית, לעבודות מקור של ניר בן גל וליאת דרור, אחרי שיצרו את גרסתם ל'דירת שני חדרים'.  

זו היא יצירה בלתי נשכחת, אינטליגנטית במובן השכלתני ובמובן הרגשי , לכן היא מלאת יופי ותובנות מרגשות. זו יצירה שבאה מאהבה והולכת מעבר אליה.

————-

רקדנית השנה

תמר בורר-  meta

בעבודה הזו, היא השכילה בורר לפתח דמות בימתית מרתקת ומסקרנת במסגרת מצומצמת של שטח במה ולהגיע להישגים מרשימים בתפיסת במה ששואבת כוחה מתפיסות כגון מינימליזם-חוזקת הצמצום ותפיסת הזמן (יפן ) והתייחסות לטריטוריה ומרחב (לדוגמא- מחול הודי קלאסי, הערכת הריק במזרח) שמזוהות לענייננו עם אמנויות שונות-כולל סוגות מסורתיות של תיאטרון ואמנות פלסטית בתרבויות המזרח הרחוק.      

הבוטו של בורר אינו הבוטו ה"קלאסי" של אבותיו מהמחצית השנייה של המאה העשרים, ושל הדור השני והשלישי ששימרו הרבה מהמאפיינים גלויים שלן. בורר עיבדה את מה שראתה ולמדה והטמיעה כמה מעקרונותיו ומצאה דרך אישית להפוך אותו למרכיב מרכזי בחשיבה הבימתית שלה, ועדיין לשמור על עצמאותה ואישיותה.

לצדה עמדו לה אינטליגנציה ורגישויותיה. בורר מלהטטת ברמזי משמעות בעזרת מבטים חודרים וחיוכים מאופקים. לא זכורה לי עוד רקדנית אצלנו שיש לה ידיים כה מלאות הבעה. לו רצתה, הייתה יכולה להוריד שד מהשמיים.

———–

 

סולו השנה

 אוריין יוחנן. I-Dare-You

בשבוע המחול הבינלאומי שנערך בירושלים בדצמבר השנה, בלטה עבודתה המחודשת של אוריין יוחנן, אחת הרקדניות היותר מרשימות במחול העכשווי הישראלי  וזו לטעמי העבודה היותר מעניינת שלה מבין אלה שראיתי.

העבודה משקפת יוצרת נבונה עם גוף שמתנהל אלגנטית בקונטקסט של הדיבר האמנותי שלו. אוריין היא מאלה שמבינים שפחות יכול להיות יותר. היא משתמשת בגיליונות נייר ממוחזר בהיר, במיכל צבע שחור, זוג מכחולי ציור עבים כדי לסמן ולהגדיר אחרת את זהותה היצוקה, בסביבת חומרים מתכלים.                        

יש דבר מה רוטט ממתח בין נוכחותה הפיסית החזקה, הנועזת על הבמה ובין הבחירות החומריות המרכיבות את החלל האסתטי בתוכו היא נעה שכולו נייר לבן, טהור, שברירי ופריך. המלחמה הפנימית אופפת אותה לאורך הדרך, תוך חשיפה והסתרה, גילוי והחבא. זה בולט כבר בהתחלה שבה היא ניצבת עם הגב לקהל, בגו חשוף, ראשה שמוט קדימה, כך שהשיער הכהה חוסם את פניה, אותן היא ממעיטה לחשוף. הברכיים רכות אבל הגוף קשה. הידיים מתפתלות, מתעוותות, כמבקשות לחלוק עם הצופה תרשים של תחושות, מבלי לשתף הבעות פנים, כאות של חולשה, של ביטוי יותר ספציפי שעשוי לתת למבט לחדור בעד הקליפה הקשה, הפריכה. זו עבודה מחושבת ואינטליגנטית שבה כל הבחירות הבימתיות נעשו באנינות מרשימה ונוגעת.

——————

 

נציגת הדור הבא המתהווה.

 

רוני חדש, 'קורבנות ודימויים'. הרמת מסך

בתוך שנים מעטות מצאה רוני חדש נישה עצמאית בעלת מרכיבים ייחודיים, שונים מאלה הרווחים ברבות מעבודות בני דורה, בשל תפיסת הגוף האישית, האחרת, ומקומה במעשה הבימתי. הבולט שבהם הוא השימוש בגמישות מפרקיה ככלי זמין בשרות העלאת גוף לבמה  כמו על כן ( pedestal ) באטלייה אמן שמספק מבטים אל האובייקט מזוויות בלתי שגרתיות. לפעמים עד כדי הצגתו חפץ ריאליסטי תלת מימדי, כמופשט למחצה, כמו טורסו ללא ראש או זרועות. זו נקודת מוצא של עין שמנסה להעביר לבמה תובנות אנלוגיות לתחום האמנות הפלסטית.

בעבודה הנוכחית ' קורבנות ודימויים', היא הצליחה למצוא שותפה נכונה לביצוע, הרקדנית המצוינת כרמל בן אשר שמשכה תשומת לב ב'הברבור והסרסור' של הלל קוגן. עם פרטנרית נכונה ושותפה מעניינת לתפיסת הגוף הייחודית, רוני חדש מצליחה לאתגר את צופיה בעבודה מרתקת, מטופלת היטב, מבוצעת בכישרון ובחן נדיר גם כשהן חולקות דרך אוניסונית או רצפי וריאציות יחידניות.

במהלך מסלולן הדרמטורגי ולמרות העיסוק המתמקד בתנועה/תנוחה והשפעתה על משוב המבטים מבחוץ, לו הן מודעות מאד, שתיהן מצליחות להעביר גם מידע על עצמן במינימום ג'סטות, עם הומור ופן דקיק שלומיאלי, עם גרעין מוצק של תום  וסל שאלות נוקבות לא פתורות שאין עליהן תשובה חד משמעית וטוב שכך.רוני חדש מתקדמת בדרכה, באנינות אופיינית לה. יש סיבה לצפות לעבודותיה בעתיד.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *