December 2018

צילום: אפרת מזור

יש כנראה משהו באוויר בהקשר לרקדנים באמצע החיים. רק לאחרונה ראינו ערב יחיד של הכוריאוגרפית נעה דר שלאחר היעדרות ממושכת, החליטה לשוב לבמה ויצרה לה ערב יחיד מלא הרהורים מופשטים של מבט חוצץ-זמנים בין עבר והווה. והנה, יורם כרמי, רקדן בעברו, מייסדה ומנהלה של להקת 'פרסקו', החליט אחרי 15 שנות היעדרות מהבמה, שיש כנראה עוד כמה דברים שהוא צריך לבדוק כל עוד אפשר.

שלומית פונדמנסקי יצרה עבורו עבודת מחול בנושא רגיש ביותר שכותרתו   M.E.S.S, כשם של בדיקות מקיפות להערכת מצב ריגשי, קוגנטיבי, מוטורי, התמצאות במרחב, מודעות למציאות ותשומת לב לפרטיה. וכרמי קפץ ראש למים העמוקים.

ניכר שהוא מתייחס לדברים בשיא הרצינות והולך כל כולו בכל יכולתו. אין דרך לשער כצופה מזדמן כמה חששות אוגר גבר במיטב שנותיו הן מהעתיד המצפה לו -וכרמי בבירור ער מאד להופעתו ודמותו ושמר היטב על גופו ותפקודו-  ומאידך, איזה כוחות נדרשים כדי לבצע בכנות ופתיחות  את הכוריאוגרפיה של פונדמנסקי שמגיעה עם אמצעי חקירה משלה.

בתמונה הראשונה יושב כרמי במרכז סט לבן בוהק; מאחורי שולחן לבן, על כסא לבן בחלל לבן סטרילי. סיטואציה מלחיצה. הגוף מגיב ברצף תזזיתי של שנויי תנוחה, מנחי יד, גוף בתהליך חוסר מנוחה שנע בין איבוד עניין לבין עויתות קופצניות של עצבים רעועים. בין שהגוף דרוך ומתוח, לבין רפיון זמני, בולטת מתחת לשולחן פוזיציה של מתיחת כף רגל לפוינט נאה שבולט במיוחד בנעל הריקוד השחורה, המחמיאה על הרקע הלבן הנקי של הרצפה.  בהקשר של הסצנה זה משדר איזו מערכה נסתרת שהוא מנהל כדי לשמור על דמותו כרקדן מתחת לדמות הפרסונה הבימתית שמחכה לניתוח קליני בעקבות התערערות מצב נפשי מסוים שהביא אותו למקום בו הוא נמצא.

שילובם של פונדמנסקי שעוסקת לא מעט באלתור ותרומתו, ללא ספק של כרמי  כפרפורמר, הניבו גן שלם מלא כל טוב של פוזיציות כשבתחילה, בא לעזרתם בעיקר שולחן.

סצנה מעט מאוחרת, משתמשת כנקודת מוצא בתגובה מצדו של הרקדן לאות מסוימת שרשומה על צדו האחורי של דף נייר, שאותו תולש כרמי מהקיר. הוא מכריז 'חית' ומיד מחפש מילים המתחילים באות ובין הראשונות שעולות במוחו, חזית, חישול, חומר, חמלה, חיסרון וכן הלאה. הסצנה תחזור אחר כך עם אות שונה.

הצלחת המשימה גורמת לתגובה של איבוד קשר עם המציאות והא מתחיל למדוד חפצים ואברי גוף באמות, במפתח אצבעות והנה הקצב הולך וגובר, הסאונד מתעצם, המתח עולה. דרמה!.  

הנה הוא מתמלל קרעי מחשבות שרצות לו בראש בעודו שוכב על הרצפה. לרגע, נזכר בסטודיו. לך תדע עם זה שלב היזכרות בסדר יום רוטיני,  או הלוצינציה. האגודל מוצאת דרכה אל הפה. מעט נחמה בסביבה עוינת. הפה אומר: להישאר צעיר, לא להזדקן.

לקראת הסוף, הדמות רדופת השדים הזו מסרבת להיזכר כשבר-כלי עם סמני דיכאון והוא מתפתה לעמוד על הבמה, להכין את הגוף לנשום ולבצע כמה סיבובים מהירים ומאד מפתיעים ולקינוח שולח בהנפה רגל למעלה מתוחה כיאות. כן, עוד יש לו את זה.

בסוף הוא מוצא עצמו מתאושש על הרצפה. אולי הוא ער לכך שכמה פירואטים ופוינט יפה בנעל לא מביאים נחמה.

שלומית פונדמנסקי יצרה לכרמי סולו שמותאם היטב ליכולותיו בסגנון תנועה פרגמנטלית מרובת אופציות ואינספור דקדוקי פוזיציות, ואפשרה לו למצוא דרך לאפיין את הדמות שהוא מגלם על שבריה ובלהות חלומותיה. כרמי מצליח להראות טוב גם כשדמותו בשיא השפל ועוצר את עצמו רגע לפני שהבעות פניו יסגירו יותר מה שהוא מוכן. זו הדמות או הפרסונה, לך תדע.

זו עבודה זורמת על קרטועיה, מעניינת, עשויה היטב ובמהודק ושומרת על הקו האמנותי המייחד אותה באופן עקבי.