La Bayadere. State Academic Opera and Ballet Theater oF Chelyabinsk. Mann Auditorium. TLV. November 22

צילום: באדיבות יח'צ

 

עד כה לא היו ממש הזדמנויות לראות כאן הפקה מלאה של הבלט 'לה באיידר' ( מריוס פטיפה) על הבמה. גם לא את המערכה הלבנה ( עולם הצללים) לסיום, שהיא החלק היותר פופולרי  ונפוץ של הבלט בעל העלילה המופרכת  למדי, כמקובל בלא מעט בלטים מאותו עידן .

סבך העלילה: העלילה נשענת על  טקסטים פואטיים עתיק –'סקונטאלה' ו'עגלת החרס'-  של משורר הודי בשם קאליאסה.   הביאדרה ( מרקדניות המקדש) ניקיה אוהבת את סולור והוא אוהב אותה. אך המהראג'ה מצליח  בעורמה להשיא לו את בתו גמזאטי היפהפיה, יש להודות, ובכך מפר סולור את שבועתו לניקיה. בטכס חתונת הזוג רוקדת לכבודם ניקיה ריקוד אוריינטלי בזעם, אך נרגעת כשסל פרחים נשלח אליה. אבוי, היא מאמצת את הסל לחיקה ונחש צהוב מכיש אותה. את הסל שלחה לה יריבתה גמזאטי. היא מסרבת לקבל תרופה מצילת חיים מאחר ואיבדה את אהובה.

הבלט לא נמנה על יצירות המופת ואינו מתחרה בפופולאריות עם 'אגם ברבורים', 'ג'יזל' , 'מפצח האגוזים' ואפילו 'היפהפייה הנמה'. העלילה גדושה ולא מגובשת ומתעסקת בחיפוש אחר חוט שידרה שיחבר את העלילה הנעה בהפקה זו מאזור הרי אורל, בין ממקדשים הודיים, ריקוד עם גרוזיני, חבורת ילדים שחורי עור, פיל ענק רקום ורוכבו  שנישאים על כתפיים, מדורת אש עבור פולחן קדום  על רקע בין השאר של ציורי פיסול אירוטי..   

עם זאת, במערכה האחרונה, בסגנון 'המערכות הלבנות', צעירות בטוטו לבן יורדות בשורה אלכסונית באלכסון לכיוון הבמה ומתמקמות עליה במהלך סרפנטיני,. בסיומה, בעולם הבא, שני האוהבים מתאחדים.

שורה תחתונה: הלהקה ממחוז צ'ליאבינסק בפאתי אורל, היא להקה פריפריאלית אופיינית. זה אומר שההפקה כולה בסימן 'על יד' ו'בערך'.

עיצוב הבמה זול ויומרני, גדוש, מבוצע באופן  חובבני ומרושל, ומרבית התלבושות למעט אלו של הדמויות הראשיות, דומות  לתחפושות  תוצרת מתפרה מקומית. התאורה איומה בכל מובן והקיטצ' שולט בכל. אם כי הלהקה הגיע עם מספר גדול למדי של רקדנים, רובם לא הבריקו..

האכזבה הגדולה באה בעקבות ביצועם של שני הרקדנים- כוכבי הבולשוי. מיחאיל לובוחין (Mikhail Lobukhin  ) נכון להיום הוא רקדן כבד והנחיתות שלו ..ישמור האל, בעוד הוא מגלם את תפקידו בחוסר עניין. התמיכה שלו ביוליה סטפנובה הייתה משביעת רצון, אבל עם קפיצות לא נקיות ומגבלה – אולי בשל חוסר יכולת נקודתית, זמנית- בכל ביצועי הברוורה, הרי שמותר לחשוב שמישהו כאן טעה בגדול.  

רקדן מוביל כמו שראינו על במת 'היכל התרבות' הרי לא יכול להיות מסוגל למשוך אחריו תפקיד מרכזי בבלט. טעיתי בגדול.

בדקתי וראיתי שבאתר הבולשוי הוא נמצא עדיין ברשימת כוכבי הלהקה. ביוטיוב רואים היטב שהוא רקדן דרמטי בעל יכולת הבעה, אך דבר מאלה לא נחשף בערב המופע.                                   

גם יוליה סטפנובה לא נטפה כריזמה במחצית הראשונה. היא נראתה כסולנית בולשוי לשעבר ולא ניצן בלט טרי שרוקד כדי לטרוף את הבמה. היא התחילה להיות מוחשת מעבר לשורה שתיים כשרקדה את הסולו המשכנע בתפקידה הביאדרה שאיבדה את אהובה ליריבתה ועכשיו היא רוקדת לפניהם תוך סערת רגשות. כאן היא התגלתה כמבצעת מצוינת, עם תלבושת הרמון מחמיאה בגוון בורגנדי, כנהוג..

מכאן והלאה היא נראתה מאוששת יותר. לא נדע מה גרם לה להתרומם בנקודת זמן מסוימת, אבל  זה כבר היה מאוחר מדי.

 

עצה לטהרן, לדקדקן, ולאנין- שמרו נפשכם.

הסיכוי היה הקלוש שהלהקה, כמו ששיערתי אינטואיטיבית על סמך ניסיון  רב שנים, תביא בשורות של ממש ותעמוד בסטנדרטים המורכבים של הפקת בלט בסטנדרטים גבוהים בני זמננו.  לצערי, לא התבדיתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *