A letter from Athens- Andreas Rykakis

 

מכתב מאתונה– אנדריאס ריקאקיס, הסטוריון ומבקר מחול ומוסיקה, יוון.

מחול ביוון לקראת סוף המאה הקודמת ותחילת האלף הנוכחי.

כדי להבין את התמורות העוברות בימים אלו על המחול ביוון, אנו נדרשים להביט עשרות שנים לאחור, לתקופה שקדמה להכרזת מלחמת העולם השנייה. לפני אותה נקודת זמן, דהיינו, לאורכה של המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, נהגו לסייר באיים האיוניים- במערב יוון ובאתונה- להקות אופרה איטלקיות אשר החזיקו בצמוד אליהם להקות בלט משלהן, כנהוג בזמנו, בבתי האופרה הגדולים באירופה. באמצעותם בלבד זכה הקהל היווני להתבשם בניחוחות הבלט, קלושים ככל שהיו. וזה היה הכל.

השנוי החל להסתמן רק בשנות השלושים, כשרקדנים יוונים חזרו מלימודים והשתלמויות במרכז אירופה, קרי, גרמניה, שוויץ ואוסטריה, ובזכותם החלו לנבוט ניצני 'תאטרון-מחול' אקספרסיוניסטי, שכונה בזמנו 'מחול הבעתי', (('Ausdruckstanz', ונודע אצלנו גם בשם "מחול- חופשי" – מחול שהתבסס לא מעט על אילתור- ומצא לו אחיזה בחיי התרבות של אתונה.

רבים מאותם יוצרים בראשית הדרך, עבדו תוך שיתוף פעולה עם במאי התאטרון בעיקר לצורך בניית קטעי המעבר, מעין פסקי זמן בין המערכות, שהם חלק מהותי ובלתי נפרד ממבנה המחזות היווניים הקלאסיים. חלקם אף ניסו להחזיק במקביל לעבודתם בתאטרון, להקות מחול פרטיות קטנות, בעלות קיום שביר, שהתבססו על פי רב על השתתפותם של סטודנטים ונצמדו לסוגת 'תאטרון המחול' ולמה שנהוג לקרוא אצלנו- סגנון 'כוריאו-דרמטי' .

מי שלא השתייך לסוגות תאטרון המחול היו אותם רקדנים שניסו לקיים ביוזמתם ובמימונם מספר להקות בלט פרטיות, שלא החזיקו מעמד. חלקם נטמעו מאוחר יותר בקרב להקת 'הבלט הלאומי היווני' שקמה לא מכבר באותן שנים לצד ,האופרה הלאומית של יוון' ( Greek National Opera) שנוסדה ב- 1939

וקדמה ליסודה של להקת הבלט. יש להדגיש כי לפני ייסודה של להקת 'האופרה הלאומית של יוון' , לא היתה להקת בלט או אופרה לאומית רשמית כלל. גם מבין הקבוצות החובבניות למחצה שניסו להתבסס, לא הייתה אף להקה או קבוצת מחול פרטית שהצליחה לעבוד באופן רצוף.

סלילת דרכם של מייסדי האופרה הלאומית ולהקת 'הבלט הלאומי' נעשתה על ידי הגוף הממוסד הראשון באתונה, הלא הוא 'התאטרון הלאומי של יוון'. במסגרתו כבר הייתה תזמורת משלו וכן קבוצות של זמרים ורקדנים. על בסיס הנכסים האמנותיים הללו קמו ונבנו הגופים הלאומיים האחרים באתונה.

עברו עוד שנים ארוכות בטרם קמה להקת מחול לאומית נוספת בת'סלוניקי.,Thessalonika ב- 1982.

בתקופה שאחרי תום מלחמת האזרחים בסוף שנות הארבעים ולאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה ולאורך מרבית שנות החמישים, להקת 'הבלט הלאומי' המשיכה בדרכה, בעוד מספר להקות עצמאיות שהתקיימו מכספי תומכים פרטיים, כמעט ולא זכו לתמיכה ציבורית.

הלהקה ששרדה זמן ארוך יותר משאר הלהקות העצמאיות, הייתה 'כוריאודרמה יוונית' , ((Hellenic Chorodrama 1950-1989 , שהתבססה על שפת המחול האקספרסיוניסטית עם השפעות של אסכולת מרתה גראהם, צעדים מהמחול הפולקלור המקומי, סיפורים ומיתוסים מסורתיים תוך זיקה מודגשת למוסיקת פופולרית או נעימות פולקלור מסורתי יווני.

אחריה קמה להקת 'כוריקה' (Chorica ) שהתקיימה בין השנים 1965 עד 1973 ושוב פעלה בין 1995 עד שנת 2000, והתמקדה בהפקות חדשות לתפקידי המקהלה בטרגדות ובקומדיות היווניות הקלאסיות ועיבודים לסיפורי המחזות האלה בסגנון תנועה של 'מחול ההבעה' הגרמני של לפני מלחה'ע ה-2.

ככלל, הטרגדיות היוניות סיפקו את עיקר חומרי התכנים במחול עד לאותה תקופה. המפנה היה ב- 1965 עם הקמתו של 'תאטרון הבלט של אתונה' שנוסד במטרה להציג קטעי רפרטואר ויצירות בלט מקוריות המבוססות על שפת תנועה מודרנית חדשה של תאטרון-בלט שהייתה אופנתית בזמנו. כל זה החזיק מעמד עד ל-1990.

ב- 1982 עברה להקת תאטרון המחול הפרטית אינואן (Aenaon-Eternal-Dance Theater ) לחסותו של 'התאטרון הלאומי של צפון יוון' שבסיסו בת'סלוניקי, ובכך הייתה ללהקה הלאומית השנייה שקבלה הכרה רשמית כלהקת קבע. סגנונה שהתבסס לאחר סידרה ארוכה של חילופי מנהלים אמנותיים ללהקה, הוא מודרני, פוסט –מודרני ועכשווי.

בסופו של יום, יש ביוון רק שתי להקות בעלות מעמד קבע – האחת של בלט קלאסי, כחלק מלהקת האופרה, והיא מונה מעל ל- 60 רקדנים והשנייה- להקת מחול 'מודרנית' המסונפת לתאטרון הלאומי של צפון יוון- (National Theater of Northern Greece) ומעסיקה כעשרים רקדנים בהתאם לדרישות הרפרטואר הכוריאוגרפי שהיא מעלה באותה עונה. בלהקה זו משתתפים לעתים קרובות גם רקדנים אורחים מארצות אחרות.

פריצה משמעותית בהיקף הפעילות המחולית ביוון החלה בתחילת שנות השמונים, כשהחלו לצוץ הרבה להקות פרטיות קטנות שהצליחו, לראשונה להשיג תקציבים צנועים ביותר ממשרד התרבות. בתקופה זו כבר ניכרו השפעות ממגוון רחב של סוגות מחול החל מג'אז, קליפים טלוויזיוניים ועד השפעות מהתחום הרווח של מחול אירופאי ואמריקאי בנוסף לשורשי הזרם התאטרלי, הדרמטי, שאפיין את המחול עד אז. פה ושם ניכרו אף נסיונות של יוצרים מקומיים לבסס שפה אישית, מקורית.

הפריצה המשמעותית יותר חלה רק בשנות התשעים כאשר משרד התרבות החל להקצות מדי שנה, כספים לתמיכה ולמלגות בתחום המחול. בעשור זה החלו להתבסס מספר להקות כשהיוצרים הגיעו בעיקר לאחר הכשרה ב'בית הספר הלאומי למחול' וכך גם מרבית הרקדנים שהיו יוצרים ומבצעים גם בעבודותיהם של אחרים.

כיום, יש באתונה בלבד שמונים קבוצות מחול של יוצרים עצמאיים ומספר להקות שמנסות להתבסס בצפון, בת'סלוניקי.

לפני מספר שנים הפיק משרד התרבות פסטיבל גדול שהתקיים במספר מוקדים באתונה של כל הלהקות האלה, מיד לאחר סיום עונת האביב.

'אגודת הכוריאוגרפים היוונים' שבה חברים כל קבוצות המחול של היוצרים העצמאיים ( המונה מעל חברים 80) הצליחה לארגן ב- 2004 את פלטפורמת המחול הראשונה* בתמיכתו החזקה של 'מגרון', 'אולם הקונצרטים-אתונה', הנמצא במתחם מודרני המכיל מספר אולמות בגדלים שונים ומתאים למופעי מוסיקה, אופרה ומחול ואף מאפשר קיום כנסים.

האירוע נמשך ארבעה ימים ובהם ניתנה הזדמנות לכל חברי האגודה להציג פרקים מיצירותיהם או להעלות עבודות קצרות במסגרת של 15 דקות. פלטפורמת המחול הייתה הצלחה אירגונית מהמעלה הראשונה ועוררה התרגשות רבה ומאחר ומשכה גם מספר אנשי מחול מחוץ ליוון, היא היוותה מעין 'חשיפה בינלאומית' ראשונית. עם סיומה הוחלט לנסות ולקיים את הפלטפורמה מדי שנתיים.

לאור לא מעט פולמוסים על רקע הפוליטיקה הפנימית של ארגון הכוריאוגרפים שהתעוררו בעקבות  הפלטפורמה הראשונה, קמה מסגרת מחול דו-שנתית  נוספת שמתקיימת במרווח הזמן שבין הפלטפורמות, בתאטרון הנמצא ב'מרכז הקהילתי האמריקאי' באחד מפרברי אתונה.

בינתיים, עם זמינות השימוש באמצעים חזותיים אלקטרוניים והתגברות קצב החשיפה לפסטיבלים למחול מחוץ ליוון, נפתח האופק ל"מי", ל"מה" ול"איך" של המחול הבינלאומי שהשפיעו, נטמעו ולעתים שועתקו בכוריאוגרפיות שנוצרו ביוון. השפעות אלו נוכחות תדיר בעבודותיהם של מרבית היוצרים הצעירים. השפעה ניכרת ומתמשכת יש לתפיסת 'תאטרון המחול' של פינה באוש, ל'תאטרון הפיזי' האנגלי ובהמשך ליוצרי מחול מבלגיה שהחתימו את יצירותיהם של כוריאוגרפים ותיקים וצעירים כאחת. לאחרונה מורגשת השפעת ה'אי-מחול' ( non-dance) האופנתי על במת המחול המקומית.

לערום- כולל עירום פרונטלי מלא של שני המינים- יש לעתים קרובות נוכחות בעבודות רבות מזה שנים אחדות, במידה משתנה של הצלחה אמנותית. עכשיו העירום נתפס כנחוץ כשהכוריאוגרפיה נדרשת לו במישור המושגי, התנועתי או העלילתי.**

למעשה מתקיימים מדי שנה שני פסטיבלי מחול עכשווי חשובים. הראשון הקיים מזה תריסר שנים בקלמטה, בדרום הפלפונז והשני, זה המופק על ידי עיריית אתונה בארבע השנים האחרונות. שניהם הציעו, ועדיין כוחם במותנם, מבחר עבודות כוריאוגרפיות של יוצרים בינלאומיים מודרנים ועכשויים בביצוע להקותיהם. בין אם מדובר ביוצרים בעלי מוניטין רב או יוצרים שאינם מוכרים לקהל ביוון, ההיצע מעשיר את המבט של היוצרים המקומיים ומציע להם אופני הסתכלות חדשים שימשו אותם ביצירותיהם הבאות.

מאז עונת 2006, גם פסטיבל אתונה היוקרתי המתקיים כבר חצי מאה ובבחירותיו האמנותיות ניכרה העדפה לייצוג להקות קלאסיות ומודרניות נודעות, שינה את פניו ותדמיתו. עתה הוא מציע להקות בעלות שפה אמנותית אוונגרדית ולהקות עכשוויות המציגות את עבודותיהן האחרונות. שנוי זה השפיע עוד יותר על הנפשות המובילות את סצינת המחול של יוון.

ומעניין לשים לב כי אפילו לפני עשר שנים, חלק מעבודותיהם של היוצרים הצעירים*** נתפסו כמעניינות דיין והן הוזמנו להציגן בחו'ל. אכן הן יצאו אל במות שונות וזכו לעניין רב בפסטיבלים בינלאומיים מסינגפור ועד קולומביה, מהמזרח התיכון ועד ארה'ב ואירופה.

באופן כללי ניתן לומר כי שיש לנו כאן מקורות השפעה מקוריים המשתקפים ביצירות מחול מודרני ועכשווי ובמצטבר מייצגות איזה נוכחות יווונית שאין לה במה להצטנע ולהתבייש.

עם כל הנאמר לעיל, נכון להיום, אין בכל יוון אף מרכז מחול אחד.

———–

אנדריאס ריקאקיסAndreas Rikakis.

תרגום: אורה ברפמן .

.————-

*הביאנלה השנייה אכן התקיימה בינואר 2006 במתכונת מעט שונה. לאור הגודש, הפערים האמנותיים וקיטוע היצירות הקשיח של עשרות הלהקות שנחשפו ב'פלטפורמת המחול ה-1', הוחלט לקיים את המסגרת המרכזית לאחר תחרות מוקדמת שהתקיימה באמצעות חבר שופטים בינלאומי שכלל מבקרי מחול מאנגליה, צרפת, גרמניה, מקדוניה ואנוכי מישראל, שיש להם היכרות קודמת עם המחול ביוון. לאחר הסינון, נבחרו תשע עבודות בלבד ואלו הוצגו במלואן. החלטה להוציא את השיפוט מידי אנשי מחול מקומיים עוררה טרוניות אין סוף שעיקרן: זר לא יבין זאת.

** הרחבה בנושא נוכחות הערום במחול העכשווי ביוון אפשר למצוא ברבעון "תאטרון" מס'13 , במסגרת דיווח מורחב על פלטפורמת המחול הראשונה של אתונה ב- 2004. א.ב.

*** שני הכוריאוגרפים היוונים המובילים שזכו להכרה בינלאומית בולטת הם דמיטריס פאפאיאנו, Demitros Papaiannou , יוצר מופע הפתיחה לאוליפיאדת אתונה 06. יצירתו המרתקת 'מדיאה' הוצגה במסגרת פסטיבל ישראל.

השני- קוסטנטינוס ריגוס Konstatinos Rigos   שבקר בארץ עם 'מסע חורף' בביצוע 'תאטרון הלאומי של צפון יוון-ת'סלוניקי'. בביקורו השני רקד סולו (בערום) של הכוריאוגרפית המוכשרת אפוסטוליה פפדמאקיס (Apostolia Papadamakis )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *