צילום: שלומי דור

להקת רמנגאר היא להקת פלמנקו שמנסה לשמר את מסורת הפלמנקו הטהור וזה לא מובן מאליו. באקלים של המאה הנוכחית, רבים מאמני הפלמנקו מנסים או מפלרטטים עם הרעיון לנסות לפרק את הפלמנקו המסורתי ולבנות על ערימת יסודותיו את הפלמנקו החדש, העכשווי, שעדיין בודק את מרחב גיזרתו ושוליו בעקבות פורצי דרך כמו ישראל גלוואן.

מייסדיה של להקת רמנגאר, קרן ואבנר פסח,  רקדו בעבר עם בני משפחת פארוקו, שנחשבות לאחת משושלות הפלמנקו החשובות בספרד ושהו בחסותם מספר שנים עד ששבו לישראל.

הלהקה היא להקה קאמרית במהותה ובכל פרויקט משתנה מספר הרקדנים והמוסיקאים המלווים אותה על הבמה. בכל מרכיבי המופע החל מהתלבושות, תאורה ואילך, ניכר כי מנהליה האמנותיים עושים מאמצים רבים כדי לשמור על פלמנקו איכותי ומדייק ככל הניתן בעזרת מוסיקאים, זמרים ורקדנים ישראלים שחלקם צמח בחסותם.  

כאן, כמו בעבר הם הזמינו אורחים מספרד לקחת חלק בהופעות והפעם הביאו את הגיטריסט המחונן והאינטליגנטי אנדרס הרננדז ( Andres Hernandez )  ואת אחד הזמרים הידועים- חוזה אנילו סלזאר (Jose Anillo Salazar ). למאמץ לזמן אורחים להופעות יש ללא ספק ערך מוסף. אם כי עדיין חובת ההוכחה היא על כל שאר המשתתפים.

בכל שנות פעילותה בארץ מתמודדת הלהקה עם הקושי למצוא רקדנים ברמה דומה או קרובה לזו של קרן פסח, הרקדנית המובילה וסולנית הקבוצה. נדמה שהפעם אם כי הקבוצה מצומצמת כל חמש המשתתפות נראות בסדר ושומרות על רמה סבירה יחסית של ביצוע. לרגעים, בקטעי האוניסונו  הן נראות ממש טוב..

עם זאת במהלך הערב בחרו שני היוצרים ומנהלי הלהקה להקדיש יותר מקום לפן המוסיקלי שאכן היה חזק וכמו כן להדגיש את נוכחותה של קרן פסח ולאפשר לה להראות את יכולותיה כרקדנית פלמנקו חזקה ואנרגטית ששולטת ברזי הסוגה. את זה היא חופשייה לעשות כאשר היא אינה חולקת  את הבמה עם שאר הרקדניות. למעשה רב קטעי המחול של הערב שבהם קרן רוקדת יחד עם הרקדניות שלה היו קצרים יחסית, כשהן לרב משמשות כרקע, בדומה לתפקיד הקור דה בלט.

כשכולן יחד, קרן מאפילה עליהן. ואילו המרחק שהיא שומרת מהן לא מאפשר להן לפתח וליצור תפקיד מלא ובעל הישגים ייחודיים אינדיבידואלים בשלב מוקדם יחסית של הקריירה הבימתית שלהם, והרי אין מדובר בדבר שעשוי לאיים על מעמדה הבלתי מעורער. התקבל רושם כי  למרות שבסצנות הקבוצתיות, הסדורות והממושטרות הרקדניות נראות בסדר, הרי שבסיום החופשי החצי מאולתר שבא אחרי הסיום הרשמי, שבו כל המשתתפים כולל המוסיקאים יש הזדמנות להכיר את המשתתפים מזוית לא פורמלית. כל אחד יכול להציע אילתור חופשי, שיכול להיות הומוריסטי, מעט סוגסטיבי או טווסי שבו הוא מראה חוזקות טכניות מרשימות. כל הבנות קיבלו הזדמנות לקחת חלק בפיאסטה המשותפת אבל חוסר ניסיונן בלט הפעם יותר מכל דקה שבה רקדו על הבמה.

מתחילת דרכה של רמנגאר בארץ, מלווה אבנר פסח את רעייתו בכל וכמובן גם כרקדן שותף, אם כי כבר אז היה הבדל ניכר ביו יכולותיו לאלה של רעייתו.  

בשנים האחרונות החמצתי מספר תכניות של הלהקה ועכשיו חל שינוי ניכר ביחסי הכוחות ביניהם שכן הוא עלה לבמה כרקדן מול קרן בדואט אך תוך קשיי ביצוע כתוצאה ממידותיו החדשות העומדות בדרכו. הוא נזקק להפסקות אחר משפטי תנועה לא רבים או אינטנסיביים במיוחד, ניסיונותיו לבצע פה ושם פירואט יחיד היו מאומצים ולא תמיד נשאו פרי ואפילו עבודת העקבים הנוקשים ברצפה לא עמדה באמות המידה הנדרשות מרקדן סביר, עם זאת, ניכרו היטב עקבות התשוקה הבוערת בפנים. לערב הוא תרם יותר כאשר התיישב ליד הפסנתר והצטרף למוסיקאים שלקחו חלק בקטעי נגינה מצוינים.

העבודה האחרונה של להקת רמנגאר מצביעה על להקה של יוצרים מוכשרים שנלחמים על שמירת להקת פלמנקו טהרני, בעל סטנדרטים גבוהים שהם מכירים היטב. רמת ההפקה המוקפדת בהחלט מרשימה. בחירת  חמשת המוסיקאים טובה ביותר וזה תמיד היה החוזקה שלהם. את השאיפה למצוינות ניתן לממש רק עם מבצעים ממש חזקים, ועם כוריאוגרפיה שתהלום את הנתונים.