"אזור פרא מגונדר"- יוצרים: מירב כהן וטל ריינן. בהפקת תיאטרון חיפה. תמונע, 12 ביולי

צילום: באדיבות יח'צ

עבודתם של מירב כהן וטל ריינן מוגדרת בכותרת המשנה כ-Dance Rock Opera  בשפה האנגלית, אולי כי כל חלופת תרגום בעברית נשמעת כברווז צולע. כמובן יכלו השניים לחסוך את ההתלבטות- במידה והייתה- ולמצוא תת כותרת שתדייק את המוצר הבימתי, שכן המחול הפרפורמטיבי יתקשה להצדיק את תיאורו כסוגה המכילה במידה משמעותית אופרה ורוק עם מחול ולמען האמת גם לא במידה משנית ובמיוחד לא כפריצת דרך של הלחם מקורי, כפי שתואר בתכנית הערב.

לבד מהבומבסטיות שצרוף המילים מכוון אליה, העבודה מעניינת דיה גם ללא הצהרה שקשה לעמוד מאחוריה. היא מתייתרת גם כאשר שם העבודה " אזור פרא מגונדר" הוא מפואר דיו ומצהיר בריש גלי על המי   מד השאפתני של יוצריו.

בתכניה הנאה במיוחד, מוסבר כי הרעיון לשם נבע מתוך שיר שכתבה מירב ובו היא אומרת כי במציאות קיים קונפליקט מתמשך בין הפראי למגונדר, תהא כוונתה אשר  תהיה.

כמו חלק מיוצרי המחול בן זמננו, יש המרגישים צורך להישען גם עוגן ורבאלי בין אם בדיבור ישיר או במילות שיר שתפקידם להנהיר את מחשבות היוצר, לרבד את מסריו ישירות או בעקיפין על ידי יצירת שכבה אסוציאטיבית ממוסכת/שקופה למחצה.

את העבודה פותחת הרקדנית עלמה ליבנה על במה שבה מסומן מסלול המראה. היא ושאר הרקדנים הם הדיילים והצופים שאליהם פונים המבצעים מגלמים את הנוסעים. במהלך הערב גדל חלקם של אלה וקבוצה שלמה של צופים מוזמנת לעלות לבמה ולמלא תפקיד ולחילופין עולים המבצעים אל יציע הקהל ומחפשים אינטראקציה עם כל מי שמוכן לשתף פעולה. מאחר וקהל תמונע מכיר את הפרקטיקה היטב, קל למצוא מתנדבים בקרבו.

העבודה מבוססת על פרגמנטים בעלי אינטנסיביות משתנה ומצליחה לדלות בעזרת דמיון רב לא מעט סיטואציות מיוחדות ושונות בשפה התנועתית, בדינמיות ובשלל סגנונות בימתיים. עם זאת, נשמרת העבודה קרוב למסגרת השלד הבסיסי שנובע מהסט המדומיין. אותם פרגמנטים יחזירו בכל מצב את תמונות המשנה למרכז הרעיוני, גם אם עפו על כנפי מלאכים, חלמו על ביצוע מושלם של סגנון הפרפר בבריכה האולימפית, או נלחמו עד עילפון בכבלים שמזמנת להם המציאות, זו שמוציאה מתוכם את הפרא, החייתי שבא לספק תמונה המנוגדת ל'מגונדר', שנתפס כאלמנט החיובי, זה הצמוד לכללי/כבלי החברה השמרנית.

כהן שולפת לנו רצף שקול של מעמדים הנובעים מדימוי שדה התעופה, מטוס, הווי הצוות לצד תמונות אסוציאטיביות בעלות תכנים מופשטים שבה מדבר הגוף. בפלחים האלה היה לא מעט עניין בשל המקצבים, הפריסה בחלל הבמה והאינטראקציה המצוינת בין המבצעים.  העבודה מסתמכת לא מעט על שימוש באביזרים להעשרת התנועה והבהרת תכנים. אמצעי זה, אם משתמשים בו במשורה כדי להציע מבט אחר על האובייקט המוכר, עשוי להעניק מימד נוסף. כך היה באחת התמונות הראשונות שבהן כל דיילת אויר נכנסת עם המזוודה הנגררת שלה, הצעה חזותית  מוכרת וצפויה. אלא שהדימוי החזותי הבנאלי, הניב סצנה משעשעת שבה גם מבט חברתי ביקורתי כתבלין. במובן הזה מירב מצליחה לרוב על ידי שימוש מבוקר, להימנע ממהמורות.

המסגרת הרעיונית מספקת קו הגנה היקפי שאכן שימש כאמצעי להידוק העבודה הבנויה על פרגמנטים. עם זאת, המסגרת עובדת הכי טוב כאשר היא לא קשיחה ונשמר בה מרחב חופש. באופן כזה נשמרה כאן אופציה גם למבטים מגוונים שלא הוזמו באמצעות המסרים הוורבאליים באמצעות דקלום, דיאלוג או בשיר .

במשוואה שבין הפרא והמגונדר הפרא אינו בהכרח הקברניט הטווסי במדים ודרגות וגם לא מקבילו פרוע שיערו המתולתל, חשוף החזה, המתנאה במימדי גופו. המגונדר אינו רק הצרכן שאינו יודע שובע ונכנע לתכתיבים חברתיים ומגדיר את עצמו באמצעותם.

לא מדובר בהתנגשות שני מחנות פוליטיים או נושאי דגל יריבות מעמדית, חברתית, אתנית, אלא בקונפליקטים שבתוכנו שמערערים את היציבות מדי יום לאור תהפוכות המציאות שנוחתות עלינו בקצב מטורף. אלה הם הכוחות הסותרים שגורמים לחיבוטי נפש, לתסכול, לקיום  מורכב שדורש התמדה, גמישות, דמיון והתנהלות מקוריות, על הבמה ומחוצה לה

ארבעה רקדנים לוקחים חלק בביצוע העבודה "אזור פרא מגונדר" : עלמה ליבנה, יעל אברבוך, לירון פלס ותומר גיאת.

אם כי יש הבדל ביכולות ובבשלות המבצעים, הרי כל אחד תרם משהו אישי לעבודה.  מבין המשתתפים בלטה עלמה ליבנה, שניחנה באישיות בימתית מרתקת, ביכולת הבעה טובה ובכישרון הובלה שהעתיר רוח חיובית גם על שאר המשתתפים.

זה המקום לציין כי העבודה, בהפקת 'תיאטרון חיפה' במסגרת ניסיונית ליצור מסגרת לקבוצת מחול מקומית תחת כנפי התיאטרון.

חסות זו אפשרה לקבוצה להביא הפקה עשויה במקצועיות בכל הקשור לבמה, תאורה, מוסיקה –גם מקורית- תלבושות וזה ניכר גם בהפקת תוכניה ראויה אך נדירה.

שאיפה זו אולי תניב פירות בעתיד הלא רחוק וזו בשורה לעיר חיפה ולשדה המחול .