Accrorap Company- 'The Roots'. choreography: Kader Attou (France). Herzliya, June 13

 

צילום באדיבות יח'צ

הכוריאוגרף הצרפתי קאדר אטו (Kader Attou ) חוזר לארץ אחרי שנים ארוכות שבהן נמנע מלהגיע. אטו הוא אחד היוצרים החשובים שהובילו את מהפיכת ההיפ-הופ לעבר נישה בימתית לגיטימית ומוערכת מסוגה, יחד עם שותפו לדרך בעבר מוראד מרזוקי (Mourad Merzouki). יחד הם הקימו את להקת אקרוראפ (Accrorap Company ) לפני שני עשורים. אטו ומרזוקי – שניהם בני משפחות שהיגרו מאלג'יר, שניהם צמחו בליון- עברו כברת דרך עד שהתגבשה החלטה בלבם להקים את אקרוראפ, להקה המבקשת להתברג כסוגה מובחנת על רצף המחול העכשווי, שרקדניה באים מהיפ הופ, קרקס, אמנויות לחימה ואגרוף ועברו עידון תודעתי מרתק, לא מעט בזכות מנטורים שהאמינו בהם. התומך שאולי תרם הכי הרבה ללגיטימיות של המהפך היה גי דארמה,( Guy Darme) מנהלו  במשך שנים רבות של 'מייזון דה לה דאנס' ( maison de la danse) בליון והביאנלה למחול הנודעת באותה עיר.

לאחר זמן מה, מרזוקי פרש והקים להקה משלו – את קאפיג (Kafig  ) וכל אחת משתי הלהקות התברגה היטב וראתה ברכה בעמלה. שיכלול יכולותיהם של השניים והתמיכה המוסדית והביקורתית שזכו לה הפכו לא רק את ליון לבירת ההיפ-הופ, אלא את הסוגה הבימתית לפופולארית ומפתיעה שזכתה לפרשנים נוספים לא מעט. רבים מאלה שניסו לעלות על גל הפופולאריות הגואה והתרחבות קהל שבא גדוש אהדה אפריורית, בעיקר בערי הפריפריה,  לא הצליחו להישאר ולהתפתח מעבר לטכניקות שבבסיס הסוגה.

כהוכחה לפופולאריות של הז'אנר –אם כי בהתרשמות מזדמנת- נדמה לי שהגל המעורר הראשוני התמתן משהו עם השנים אך עדיין מדרגות הכניסה לבית האופרה בליון מתמלאות מדי ערב בצעירים רבים שבאים להראות את יכולותיהם וללמוד טכניקות היפ הופ חדשות.

הטכניקות ששאבו מהיפ הופ וברייקדאנס, יחד עם קפוארה ואמניות לחימה נוספות לצד אקרובטיקה  היו המסד התנועתי, שעבר עם הזמן מניפולציות ובחלוף העתים גם פינה להתנסויות מדיסציפלינות אחרות גם שלא משתייכות דווקא למחול ולדוגמא אימוץ טכנולוגיות דיגיטליות אצל מרזוקי.

בזכות החזון המשותף, כישרונם ויכולותיהם היצירתיות, אטו ומרזוקי שעבדו במנותק זה מזה, המשיכו לעבוד על מסילות מקבילות ( לאו דווקא מבחינה אמנותית) ושניהם הפכו למנהלי שניים מבין כעשרים 'מרכזי כוריאוגרפיה לאומיים' (CCN ) הפזורים ברחבי צרפת. במסגרת האג'נדה החברתית  היא בלתי נפרדת מהמנדט האמנותי. במרכזים מתקיימת פעילות קהילתית מובנית ומשגשגת שנגישה לאוכלוסיות מוחלשות, אך לא רק. שניהם אף עוטרו באותות כבוד כהכרה בתרומתם לחברה לאמנות במעמדם כאושיות תרבות.

עבודתו הנוכחית של קאדר אטו –שורשים (The Roots ) גדושה נשמה. חלפו הימים בהם הצופים הסתפקו בוירטואוזיות הבלתי נתפסת של טכניקות ההיפ הופ השונות והמפתיעות. אטו  ויצירותיו הבימתיות הם תיאטרון מורכב ורב ניגודים, תוצר של השראה, הבנה עמוקה של אמנות הבמה שבה התנועה, המוסיקה, העיצוב החזותי ועיצוב התאורה נמצאים בתואם רעיוני עם תפיסת עולמו של היוצר. אטו ביטא זאת בזמנו כשאמר על העבודה : The Roots are a human adventure. (בתרגום חופשי- 'שורשים' היא הרפתקה אנושית)

המבנה הנושאי של 'שורשים' (2013 ) מורכב ממספר מערכות שבהם צפים זיכרונות, תמונות מהעבר, מערכות יחסים שעברו תמורות.  בכל פרק יושב אחד המבצעים על כורסת בד בלויה, שידעה ימים יפים יותר. הוא מניח תקליט על פטפון חורק, עוצם עיניים ואז נחשפת קבוצת רקדנים מאד מגוונת אתנית וגילאית, אם כי רקדנים ממש צעירים לא נמנים על החבורה המהודקת הזו. כל אחד נראה כאילו יש סיפור מרתק מאחוריו , כמי שעברו לא מעט ימים טובים וגם פחות טובים. השוני הבולט בין הרקדנים דווקא מדגיש כמה מרכיבים משותפים, מרכיבים שנרכשו במסגרת העבודה המשותפת.

מעצם טבעו ההיפ-הופ וכמה דיסציפלינות קרובות מתאפיינים בהרבה תצוגות כוח ונסמכים על יכולות ומסות שריר ששום טכניקת מחול מערבי לא מייצרת, והמוסיקה הנלווית אם זה ראפ או לא היא לעתים קרובות נסמכת על קצב  מודגש.  אבל כמובן הפוטנציאל רחב בהרבה, כי גם המגבלות הן בראש.

שהרי ראינו גם בעבר ברייקדאנס "לירי" ומי שלא ראה את הביצוע של לי'ל באק עם יו יו מא ל'מות הברבור' שייגש בהקדם ליוטיוב . https://www.youtube.com/watch?v=qfEYjKWJ56E

לכל אחד מהמבצעים ישנה אישיות משלו שבאה לידי ביטוי באופני הביצוע שלו, באופן שבו הוא מפרש את פרטי הפרטים של לקסיקון התנועות. על הבמה באות לביטוי בחירותיו של אטו,.קודם כל במוסיקה המקורית מלאת האווירה של רג'י ביילה (  Regis Baillet ) והבחירות הנוספות שלו מברהמס וגזונוב. שהתאימה ככפפה ליד ולוירטואוזיות המרשימה של כל רקדן ורקדן. היא אפשרה להם לרכך את החדות המחספסת בבסיס ההיפ-הופ ולשייף אותה מבלי לאבד את הרושם בגלל זרימה נשלטת, במחוות ידיים ובמיוחד בכפות ידיים מלאות שירה מעודנת שהפכו למרכיב מאפיין בעבודת הלהקה.

תשעים הדקות עברו חלפו  עם לא מעט רגעי עונג, בהתפעלות מהיכולות של הרקדנים שהוסיפו והמשיכו להפתיע עד הסוף לא רק בעבודת ריצפה מופלאה, בהנפות מבריקות ושלל נחיתות רכות. כל זאת לצד רגישויות ותשומת לב לפרטים, עדות לכשרון ולאינטליגנציה הרגשית של קאדר אטו.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *