Contemporary Dance Yang Liping-' Under Siege'. (China) at TAPAC, April 26

 

צילום: באדיבות יח'צ

להקתה של יאנג ליפינג (Yang Liping) הביאה בביקורה הראשון בארץ את היצירה 'תחת מצור', שהיא העבודה הראשונה באורך מלא –כמעט שעתיים- של היוצרת המצליחה. אם פעם ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הייתה 'אמריקה', היום יש לחפש אותה במזרח.

ליפינג נולדה בעיירה די נידחת בצפון יונאן ההררית, קרוב לאגם דאלי. לא, היא לא למדה מחול אבל השתתפה במסגרות חובבניות של ריקודים עממיים בעיקר. גם עבודותיה היו מבוססות על מחול אתני והיא אף רקדה בלהקות מחול פולקלוריות בקונמינג, בירת המחוז יונאן בה נולדה.

מגיל צעיר הבינה את החשיבות של קשרים ממסדיים ומפלגתיים מקומיים, אזוריים וכלל ארציים שהזינו את נחישותה חדורת המטרה.

בטרם עלה המסך, משך דף התוכניה הפותח תשומת לב.כלולים בו לבד מהמשתתפים, כל אנשי המקצוע המעורבים בהפקה ובהם אמני עיצוב במה, תאורה, מוסיקה רבים ומפיקים מכל סוג. לחלק ניכר יש רקורד בינלאומי מרשים כמו זוכה האוסקר בין שאר הפרסים והאותות- טים ייפ (  Tim Yip )  מ'נמר דרקון', שעבד עם 'קלאוד גייט', רוברט ווילסון ואקרם קאן ביצירתו המופלאה 'Desh'.

עם זאת, אין ספק כי יאנג ליפינג מוכשרת, פקחית חדורת מטרה ושאפתנית ביותר.

'תחת מצור' הוא מופע בקנה מידה אופראי  שמכה בכל החושים. אם כי לכל האפקטים החזותיים יש קדימות, יוצריו הצליחו ליצור עבודה שיש בה רגעים בודדים אינטימיים בקנה מידה אנושי שאכן היו משכנעים מהשאר גם בתרומתם לאמנות הפרפורמטיבית עצמה. הבסיס הנושאי של העבודה הוא מלחמה עקובה מדם שנערכה בתחילת המאה השנייה לפני הספירה בין שליטי שושלת  צ'ו ושושלת האן  שבסופה הובסו צבאות שושלת צ'ו במחיר מר. המלחמה שינתה את פני סין והיא ציון היסטורי חשוב שמקומו בתולדותיה ובמיתוסים שלה.

הבמה הפתוחה כבר בעת הכניסה לאולם מותירה רושם בל יישכח. אלפי זוגות מספריים ממתכת כסופה תלויים על הקוליסות לעומק הבמה ומאחוריה, מקרקשים ומפזרים ניצוצות בוהקים עם כל תזוזה  ומקבלים היטב כל שינוי בתאורה. הגוש המתכתי העצום הזה  נדמה לענן מאיים המחכה לאסון קרוב. בניגוד לדימויים המתבקשים מהמסה הסכינאית הזו, בפינת הבמה הימנית יושבת נערה לבושה לבן, מול ערימת ניירות לבנים. היא תמה וברה, אצילית, ולא משה ממקומה לאורך הערב. היא אוחזת בזוג מספריים ועוסקת בלא הפסקה ביצירת מגזרות נייר, אמנות עממית מסורתית אהובה, מזה דורות.

הסט המרהיב, או ראוי יותר לומר, המיצב המשובח התלוי הזה של ביילי ליו , מעבר לתרומתו הסימבולית, נושא חלק חשוב בקיבוע קדימות גבוהה לערכים הויזואליים-אסתטיים. אבל הוא אפקטיבי ביותר על כל רבדיו.

אם זו יריית הפתיחה, הרי בסיומה מחכה סדרת תמונות סיום עמוסות באפקטים מרשימים, המתארים את סיום הקרבות בהם ניצחה שושלת האן , את נחלי הדם, את הגופות הטבוחות, המתגוללות בשכבה עבה של  פתיתי נייק אדום זוהרים – גימיק  לא חדש ולא נדיר, אבל אפקטיבי שיוצר סיומת WOW שמתכתבת עם סצנת הפתיחה. גם לסיפור עצמו יש התחלה, אמצע וסוף.

מאחר והחשיפה של יאנג ליפין עם המחול הבימתי המערבי באה בשלב מאורח יחסית, אזורי הנוחות שלה התרכזו בתרבות לאומית, העממית שאותה ידעה להשגיב בשלל אמצעים.

וזו הסיבה שבשלד העבודות שלה יש ציר נרטיבי , בדומה למה פגשנו בבלט הקלאסי במערב. המחול המודרני של המאה הקודמת כבר היטיב להשתמש בהפשטה כדי למצוא דרכי ביטוי חדשות, מקוריות, גם כאשר שולבו בן מוטיבים אקספרסיביים.

ליפינג לא חצתה את הגבול אל המופשט, אולי משום שהוא זר להשפעות האמנותיות שעליהם גדלה והכירה. היא כבר אמרה שהיא לא עובדת בתחום המופשט כי הקהל העצום שיש לה בארצה לא יבין את זה. יש להניח שאם התחום היה באזור הנוחות שלה, היא מזמן הייתה מתנסה גם בכך.

היא גם סבורה, מסתבר, שהמחול הסיני  העכשווי ביותר  מושפע מהבלט הקלאסי. בפועל לארץ הגיעו לא מעט להקות של מחול עכשווי מסין, רובן להקות לא גדולות שסותרות את הנחותיה.

את היוצר הסיני שהרחיק מקודמיו –שן ווי ראינו כבר לפני 14 שנים בביקורו הראשון בישראל בפסטיבל ישראל 2004. ( ביקורו האחרון התקיים בספטמבר-2013  ראה: www.dancetalk.co.il/?p=1227

שן ווי היה מיוצרי המחול היותר מתוחכמים שהעלו מחול סיני בן זמננו.

בין שני עוגני ה-WOW של הפתיחה והסיום, בנתה ליפינג מארג של תמונות קצרות שבהן שיבצה ריקודי קרבות, תמונות הכרות עם כמה מגיבורי אותה מלחמה עזה, לבושים בתלבושות מעניינות ובכיסויי ראש מלאי דמיון בהם הם מתעמתים פנים מול פנים עם אויבים ואוהבים.

בעבר בלא מעט תרבויות במזרח ובמערב גולמו על הבמה דמויות של נשים על ידי גברים משלל סיבות . מסורת זו קיימת גם היום באופרה הסינית המסורתית, או במופעי קאבוקי, נו ובונראקו של יפן ועוד. ליפינג אימצה דרך אמצעית שבה כל הדמויות ההיסטוריות שמגלמים גיבורי עבר מגולמים על ידי גברים, כולל הפילגש יו ג'י בביצוע מבריק של חו שאן יואן. בתחילה הוא נחשף בתפקיד סולו בו הוא רוקד בגוף חשוף למעט אזור חלציים. מוסיקה מהפנטת מלווה את התנועה האיטית, המנכיחה שליטה ויכולת מרשימים. הוא מצליח לבנות דמות  אצילית, מלאת אהבה ונאמנות לגבר שלה, שבהמשך יבטא שלל רגשות מעודנים בדואט יוצא דופן בכל הרעש הויזואלי.

רבים מהמשתתפים הם  שחקני האופרה הסינית שזה מבטיח מיומנויות ביצוע גבוהות , חלקן ייחודיות כמו שהראה 'המספר' בדיבור מסוגנן ומיוחד בעל אפקטים דרמטיים-מוסיקליים מרשימים. כמעט כל הדמויות מרבות לבצע ניתורים וקפיצות גלגוליות  אופקיות בנוסח אמנויות לחימה ובודדים הם בעלי יכולת אקרובטית של ממש.

את הערב מלווים שני נגני כלי מיתר סיניים וכן נגני תופים דמוי תופי טייקו למרגלות הבמה.

מבין 19 רקדני הלהקה, יש גם קבוצת בנות שמבצעות רק תמונות קבוצתיות. דווקא כאן, זוכות הבנות לבצע לקסיקון מחוות ותנועות המזוהים עם מחול עכשווי. אבל תפקידן שולי. .

איו ויכוח ש'תחת מצור' הוא מופע מרשים, שאם קצת מאמץ ניתן להתאים אותו לקהל האיצטדיונים. מסוגו הוא עשוי לא רק במיומנות נדירה ודמיון עשיר, אלא גם תוך קידום אתוסים לאומיים, ולא במקרה.  בזכות מספר כישרונות אדירים שהיו שותפים להפקה ולקידומה, המופע חצה גבול חשוב בין מופע פופוליסטי של פולקלור תיירותי והפך לאירוע מעניין גם במה שהיה בו וגם במה שלא היה.

.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *