Gauthier Dance Company (Stuttgart) – 'Nijinsky, by Marco Goecke. TAPAC, October 19

צילום: Regina Brocke

להקת 'גוטייה דאנס' משטוטגרט, בניהולו האמנותי של אריק גוטייה, העלתה השבוע במשכן – בנוסף לערב עבודות רפרטואר בסוזן דלל-  את 'ניז'ינסקי (( 'Nijinsky'  עבודתו של הכוריאוגרף מרקו גקה (Marco Goecke)  אותה יצר לפני כשלש שנים. העבודה זכתה להצלחה בינלאומית ולהרבה תשומת לב והעלתה את מוניטין ההלהקה.

גקה, בדומה למספר יוצרים אחרים ובהם מוריס ביז'אר וג'ון נוימאייר מ'בלט המבורג', ניסו להכיל את הסיפור המורכב של התופעה החד פעמית הנקראת ניז'ינסקי. תופעה הכוללת את פרקי חייו הסוערים, מערכות היחסים שקיים וקריירה ייחודית של רקדן רב-פנים, וירטואוז פנומנאלי, שביצע כמה תפקידים מופתיים ואף יצר עבודות חדשניות ובהם, זו היותר מרתקת בחדשנותה – 'אחר הצהריים של פאון', שבה שבר מסגרות צורניות וכלל תכנים מיניים מאתגרים.

ניז'ינסקי היה בעל אישיות כריזמטית ודחפי יצירה עזי מבע. הקריירה הבימתית שלו נמשכה עשור אחד בלבד והסתיימה ב- 1919 כשאובחן כחולה סכיזופרניה ומאז לא רקד בפומבי יותר. גדיעתה באבחת גרזן של קריירה ייחודית ומבריקה של דמות כה דומיננטית בתחומה, ביססו אותו כאייקון נצחי, חד פעמי.

הסיום הטראגי של חייו על הבמה ושל שלושים השנים הבאות בהן בילה במוסדות לחולי נפש וכן פרטי חייו האישיים מלאי המהמורות ושלל יחסיו המורכבים האישיים, קיבעו אותו כמי שהיה הפנים של הציר המשפיע ביותר – יחד עם סרגיי דיאגילב, המפיק שיסד את 'בלט רוס' ואיפשר לניז'ינסקי ואחרים להגיע להישגים המופלגים באמנות המחול – שסביבו התחולל המעבר מהבלט למחול המודרני, מעבר לאפיזודות הספוראדיות שקדמו לו.

לא פלא שלא הרבה יוצרים התמודדו לעומק עם דמותו וחייו הפתלתלים ויוצאי הדופן. עם כך, עד היום צצות הרבה גרסאות ליצירתו- 'אחר הצהריים של פאון' והרבה הרבה יותר יוצרים המרגישים צורך דוחק להראות שיש להם מה לומר בעקבות 'פולחן האביב'. אם כי כאן סביר להניח שמוקד ההיקסמות נעוץ במוסיקה המהפנטת/סוגסטיבית של סטרווינסקי.

ההחלטה הראשונית של גקה הייתה להימנע מכל ניסיון להעלות לבמה את פרטי סיפור חייו של ניז'ינסקי וכן, לא לנסות לשים את הסיפור בקונטקסט המרתק של תחילת המאה העשרים, בעידן שבו חלו תמורות מהפכניות לא רק סוציו-פוליטיות, אלא שורה של שינויים מופלגים בתפיסות שאפשרו עיצוב מחדש של המוסיקה, אמנויות פלסטיות ומחול ובעקבותיהם גם בעיצוב ואדריכלות. עידן  תמורות שזרז פורצי דרך גאונים בדרכם בעלי זכויות רבות בתחומם. בתקופת שיא פריחתו, נזכור, התחוללה מלחמת העולם הראשונה.

גקה התרכז בתהליך שבו האמנות ומרקמו הרגשי של היוצר משפיעים זה על זה. מבעד לגישה הזו נמצאת השאלה האם יוצר ענק חייב שתהיה בו מידה מסוימת של טירוף, כדי להעז להרחיק לכת?

הכוריאוגרף ביקש לחקור את הנושא באמצעות שפת תנועה מחולית שהיא בעיקרה מבוססת צורה ובחלקה מרובדת בקודים אקספרסיוניסיים ועם זאת איננה קשורה לדיסציפלינה ספציפית. מעבר לכך, היוצר נשען על פוזיציות בלטיות כדי לבסס יציבות למסגרת המבנית של העבודה שמאפשרת להתפרצויות של גיחות סגנוניות  ותוכל להכיל התפרצויות של סדרות חזרותיות של תנועה מבודדת מהירה מאד יחד עם חילופים זריזים של סצנות קצרצרות שמעניקות תחושת ריגוש-יתר, המזוהים  עם אי יציבות נפשית.

בדקות הראשונות של העבודה יש כניסות ונסיגות של רקדנים שמתנהלים בבהילות, האברים מבקשים להתפרק, המבט מתקשה להתמקד, באוויר תחושה קודרת ומאיימת משהו, תחושה שמשהו מתקרב, זר ומעורער. לזרועותיהם של הדמותיות יש מנוע משלהן והן מתנפנפות בעצמה, הגוף מקרטע כמעט שלא מרצון, נוגע בטירוף.

המחול רק התחיל ואתה מייחל שנגיע לאיזה מקום מפלט בטרם תחלופנה תשעים הדקות הצפויות על הבמה. כמעט ואין ללכת אם אתה מביא את הדמויות המהלכות על הקצה, עוד לפני שהכרנו את הנפשות הפועלות, היחסים שביניהם ואיך הגיעו למצב בו הן נמצאות כעת.

לאט מתבהרת תמונת הדרך המורכבת והייחודית שבחר גקה לפרוש את שלל הפרגמנטים שמהם בנויה התמונה. היא כוללת הפניות ואזכורים לתחנות בקורותיו של ניז'ינסקי שבהם פרטים ביוגרפיים  מחייו על הבמה כיוצר ומבצע שנשזרים ומצטלבים ללא הפרד. יש פה לא מעט דגשים על אותם מקומות שבהם מתגלה סבך חייו של הרקדן בהקשר לסבך מערכות היחסים שלו שלא בטובתו. הן כוללת גם את יחסיו המורכבים עם סרג' דיאגילב, המנטור שלו, שהקים את להקת 'בלט רוס' הנודעת והיה המנוע מאחורי החדשנות ופריצות הדרך שהובילה. הרקדן שמגלם את דיאגילב מופיע כדמות גבוהה לבושה במעיל חורף בעל צווארון פרווה ושפם דק וארוך נוסח סלבדור דאלי שמצויר על לחיו הימנית בלבד, שמעניק לו מראה מאיים. כן אנו פוגשים באמצעות הפרגמנטים המשתנים תדיר, אוסף דמויות מחייו ומקבלים; מאהבים, אשתו ואחרים שהשפיעו לא תמיד לטובה על מהלך חייו.

בדרכו המתוחכמת, נמנע גקה מליפול בכמה מלכודות מובנות במסכת סיפור חייו האמיתי ואחד מהם הוא הקושי לוותר על מציאת רקדן שכישוריו יאפשרו לו לייצג במעט את שיאי יכולותיו של ניז'ינסקי הרקדן והאתוס. עם זאת, הוא שתל לא מעט אזכורים למספר תפקידי מפתח בקריירה שלו ולכמה מיצירותיו פורצות הדרך.

גקה נסמך על החוזקות הספציפיות של רקדני להקת גוטייה דאנס. בעזרת ביצועם הנמרץ שהולך עד לקצה, 'ניז'ינסקי תיזכר כיצירה שמבחינת המבנה הפנימי היא מבוזרת ועם זאת היא בבירור עבודה מהודקת שכל מרכיביה מתקשרים לתפיסה בימתית ייחודית ומשכנעת.

מרכיבי המחול מרוכזים באופן שבו התשוקה הגדולה או סידרת התשוקות שבבסיסה, משחררות את הנפש כדי שתוכל למצוא את הדרך המתאימה רק לה, כמו שראינו כאן, במהלך שעשה גקה ביצירתו 'ניז'ינסקי'.

————–

הערה: – בושה וכלימה

איזו אכזבה ובושה הייתה נחלת הקהל עם פתיחת תכנית הערב הרפרטוארי בסוזן דלל ותכניית היצירה 'ניז'ינסקי 'במשכן לאמנויות הבמה: באף אחת משתיהן אין זכר לשמות הרקדנים המבצעים. מעליב.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *