Roderick George/kNoname Artist (Germany)- DUST, Suzanne Dellal, August 8

 

צילום: Jubal Batisti

 

רודריק ג'ורג' ולהקת הפרויקט שלו kNoname Artist  עובדים בגרמניה. ניידות היא חלק מהתפיסה.  רודריק, יליד ארה'ב ושם גם למד, רקד בכמה להקות מחול רפרטואריות ידועות ובהם "סידר לייק", "בלט באזל', ו"בלט גוטבורג", שם נחשף לשורה מגוונת של יוצרים בינלאומיים מצליחים ואת עקבות צבירת הניסיון שלו רואים בעבודה הקבוצתית שאיתה בא לסוזן דלל, ופתח בה שורת מופעים בינלאומיים במסגרת 'תל אביב דאנס'.

בעבודתו 'אבק' ( Dust )  משתתפים ארבעה רקדנים גברים כולל הוא עצמו ואת העבודה על הבמה מקדים דווקא קטע מוסיקלי ארוך, מתוחכם, מיוחד ומסקרן  מעמדת די ג'יי על הבמה. הקרדיט ליוצרי המוסיקה ניתן לג'וש ג'ונסון ושריל בלדי ( Josh Hohnson, Cyril Baldy ).  הדי ג'יי אינו מוזכר בשמו.

רודריק- רקדן חזק, קומפקטי, אנרגטי, סקסי, ארוז בתוך קופסה דחוסה של  שרירים-  בא להוכיח לנו, בדרכו שלו ( שהרי אינו מתיימר מן הסתם להיות מגלה ארצות לא נודעו) שמחול מבוסס בלט לא רק כטכניקה, אלא גם ברוח עד נקודה מסוימת, יכול להיות מדליק, מעודכן ומהנה שאינו סוחב על גבו בהכרח אג'נדה  יומרנית.  

על פי התכנייה ניתן היה להבין שהעבודה על סגנונה "האגרסיבי " היא במובן זה מחוברת ברוחה להיפ-הופ שאותו רודריק מחבר עם ביטויים בלטיים מלוטשים. שני צדי המשוואה לא מדייקים את התוצר. קשה למדי למצוא בעבודה חומרי היפ-הופ  של ממש; לא בצורה, לא בתנועות הטיפוסיות או במוטיבציה התחרותית. מאידך הביטויים הבלטיים כמו זרועות רכות השואפות מעדנות אל האופק, הקפדה יתרה על פוינט, צעדונים רוטטים על קצות האצבעות שנעשו בחן רב, תמיד ישבו אצלו על גוף עכשווי , שמוכן להתאבד על הנפת הרגל לשמיים או על גלגול מלווה בנענועי אגן.

רודריק אף אחראי לתלבושות וזו עוד נקודת זכות. במקום לחפש מוקשים, קרי תלבושות שמחזקות מסרים תוכניים, הוא בחר בבגדי חזרות רפויים מטריקו בגווני אפור, שהעניקו לרקדנים ישירות ללא הצטעצעות שמשדרים חוסר פורמליות דווקא בעבודה כה דקדקנית.

אחרי שכל הפרק הראשון מיצה את הבהרת הנושא המרכזי העוסק בשילוב רק בקשה, מעודן ובוטה, אליטיסטי ויומיומי  אפשר עוד יותר להעריך את המוסיקה המלווה חלק זה שניכר בביצוע טוב אבל היה גם משופע בקומפוזיציות די סטנדרטיות שלא נועדו לאתגר את גבולות הז'אנר או את הנפש. נדמה היה שראינו הרבה  כמותן אלמלא המוסיקה. זו שרתה הן את האופי האורבני, בלי להיגרר לראפ או לפופ קצבי בלתי מובחן וגם הצליחה לרמז על מורכבות שאולי מהדהדת בתנועה.  אפשר לומר שהמוסיקה הרימה את העבודה והעניקה לה אורך נשימה כל עוד היה חיות בערב מעבר לטכניקה.

רודריק כרקדן היה זה שמשך את מירב תשומת הלב, לא היה ספק במקומו המרכזי, גם באותן דקות שהפוקוס הופנה לפיסות סולו או דואט בלעדיו. לבד מכך שהוא פצצת אנרגיה כובשת לב, הוא מדויק ומכיל חן עם שוליים חדים ואי אפשר להחמיץ את המבט הסקרני בעיניו. הוא מגלם בגופו את האספירציות האמנותיות של העבודה, גם אם היו רקדנים שעולים עליו בנקודות מסוימות.

הרקדנים היו בעלי יכולת טובה, והעניקו טונות של אנרגיה בכל הזדמנות וכשהיה נחוץ, קיפלו את המאצ'ו והפגינו רכות ורגישות ללא סייג. מבחינה מבנית, הכוריאוגרפיה של רודריק  נעשתה במיומנות עם חושי במה ערים. הכיוון הנושאי היה ברור ומובן ללא סיבוכים מיותרים וכך הוא סיפק בידור קייצי מוצלח עם ארבעה רקדנים לוהטים שמכירים את כל התנועות המלהיטות הנכונות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *