צילום: Hugo Gumiel
כמו מרבית רקדני הפלמנקו, ישראל גלוואן גדל לתוך משפחת רקדנים והחל בקריירה מקצועית כבר בגיל 17. הוא השתלם וספג את עקרונות הפלמנקו "הטהור" בלהקתו החשובה של מריו מאיה וכשהתבסס, החל ליצור בעצמו, לפני כמעט עשרים שנה. עבודתו 'ארינה', אחת מהראשונות, עשתה גלים והוא הפך לשם החם בעולם המחול, לא רק בקרב חובבי הפלמנקו, משום שהציע לקהל עיבוד אמנותי מאתגר שדרס לא מעט מקונוונציות הסוגה הזו והציע אלטרנטיבות מהפכניות משלו וככל שהרחיק לכת, עדיין עשה פלמנקו. גאון או לא, גלוואן הוא קודם כל מהפכן ואולי נכון יותר לומר-רפורמטור.
מבלי להיכנס לשלל כינויים, בפועל גלוואן שינה את פני הפלמנקו ורבים מאמני הפלמנקו בני דורו שכבר רכשו לעצמם שם, החלו לאמץ כמה מעקרונותיו ומתפיסת הזמן החדשה שהציע ולעתים רק אחדים ממאפייני התנועה שהנחיל.
הזדמן לי לראות כמה מעבודותיו והראשונה שבהם 'עיר הזהב' ( Edad de Oro ) בעשור הקודם ולבד מההתמקדות בסוגת 'הפלמנקו החדש' שלו, אפשר לעשות מעקב מעניין אחרי הסקרנות העצומה שהובילה אותו גם לשיתופי פעולה עם אמנים אחרים, כולל אקרם קאן ( Akram khan ) ועבודה אמביציוזית שמתייחסת לשואת הצוענים במלחמה.
Fla. Co. Men
בשם העבודה בעצם אומר גלוואן אני עושה פלמנקו אבל בדרך שלי. קודם אני אפרק ואחר כך אבנה.
מה שהוא עושה בדרכו הנחשונית למחול הפלמנקו, עשו פורצי הדרך לפני מאה שנים בערך לבלט הקלאסי. מזה עשורים הכריזו רבים על מותו של הבלט הקלאסי והוא עדיין לא התאדה, אלא מצא את המקום שלו לצד סוגות חדשות שמתפתחות לצדו ולעתים אתו יחד. גלוואן עשה מהלך די דומה ומה זה יעשה לפלמנקו המסורתי, לא ברור, אבל היום רבים מאמני הפלמנקו כבר אימצו חלק מהמהלכים הגלווניים, ומאלה שהזדמן לי לראות לא מעט מהחיבורים עוד לא הגיעו לשלב של הטמעה, אבל סביר שזה יקרה.
ואכן, 'פלא קו מן' שלו היא העבודה היותר מפורקת, יותר מרחיקה לכת, יותר פרועה, יותר משעשעת, יותר מעזה, יותר טוטאלית והכי חשוב, יותר חופשייה . גלוואן משתחרר מעוד כמה קונוונציות שחיברו אותו למסורת והנה, הוא קרע את החבל והעולם לא התהפך.
במופע שנערך באולם רבקה קראון נכחו לא מעט פלמנקואיסטים מושבעים שעבורם זו פגישה ראשונה עם אושייה מרכזית בעולמם, עם השם הכי חם בעשור וחצי האחרון, עם הכוכב האולטימטיבי שעד עתה היה להם נגיש רק ביוטיוב. והנה הוא משתעשע אתם, יורד מהבמה, מלהטט בעקביו ממש לידם ( נכון לומר-לידי, בשבילי) וככל שהוא משתטה מעט, כך הוא יותר גדול. והם נענים לו, עומדים למחוא לו כפיים ארוכות.
גלוואן עולה לבמה, מלווה בחצי תריסר מוסיקאים שבמהלך הערב ישלפו כלי נגינה לא שגרתיים מתרבויות ומקומות אחרים.
הוא לובש סינר מטבח לבן ופונה לעבר פודיום ועליו מחברת "תווים" עם הוראות והנחיות ופרטי המופע. גלוואן, אם הבנתי נכון, התכוון להוציא את ספר ההוראות בדפוס –ואולי הוציא- כשהוא מתייחס לעבודה הזו כאל קונצרט. תוך כדי, הוא שר, מוציא קולות, מקיים דיאלוג עם שותף נעלם, עושה פרצופים. מלהטט בעקבים, בידיים, קורא קריאות בקול, מתופף מקצבים מורכבים על הגוף (body percussion ) ובמקום קסטנייטות ( אאוט בעיקרון) הוא משלח סדרת נקישות כמו אשד בתקתוק אצבעות צרדות.
במהלך הערב הוא יתופף על כל מה שיקרא על דרכו, בידיים, ברגליים. זה יכול להיות נעל גבס חסרת פשר שמגיעה לבמה, כסא או בפטישים המיועדים לתופי המתכת הגדולים.
בשיאו יקפץ על לוח מתכת מוצף במטבעות נחושת שיקפצו סביבו כמו טיפות גשם אדמדמות בשלולית.
השותפות העמוקה בינו ובין קבוצת המוסיקאים המיוחדת שלו נוכחת במיוחד. ריקוד הפלמנקו מלווה מסורתית בקבוצת מוסיקאים הכוללת נגנים, מוחאי כפיים ומתופפי קחון להדגשת המקצבים. גלוואן במקרה הזה הוא שותף פעיל בפן המוסיקלי וביחד, הם מרחיבים את המנעד המוסיקלי ממקורות שאינם מסורתיים ובכלים ייחודיים שמהדהדת את תפיסת האמנות שלו. נוסף לרקיעות העקבים במקצבים מורכבים ושיטת זרועות שיכולות להיות רכות ככנפי יונה, הוא מתרגם מקצבים לקולות בעלי אופי שמזכירים מקצבי מחול הודי, כל זאת כשהוא לא שוכח להעביר דף אחר דף. הוא מפליא לבצע את עבודת העקבים המסורתית, אבל משחרר לגמרי את עבודת הידיים, את הבלעדיות של החזקת הגוף מלא הגאווה המצ'ואיסטית רבת האון. הוא מפרק את תפיסת הזמן , את החלוקה הפנימית של מבנה מחול הפלמנקו ומשלח רסן תוך כדי התרחקות מהקונבנציות של המקור, בו הוא רואה כאופציה אחת מיני רבות שמעניינות אותו עוד יותר. ובעבודותיו הוא עדיין חוקר ומתנסה ובחלקים מסוימים בעבודה זו הוא פותח דלת לא פורמלית לצופים ומזמין אותם לצפות בעבודת המעבדה שלו.
ערב פתיחה מענג ומרתק של חטיבת המחול בפסטיבל ישראל 2017. יש עוד למה לחכות גם בהמשך.