צילום: באדיבות יח'צ
ביקורה הנוכחי של להקת המחול של סאו פאולו עמד בסימן ציון יום הולדתו ה-70 של יירי קיליאן ( Jiri Kylian ) ששתיים מעבודותיו כלולות ברפרטואר הערב. לצדן, שתי יצירות מהעת האחרונה של יוצרים ברזילאים; קלביו אוליברה (Clebio Olivera ) וקאסי אברנצ'ס (Cassi Abranches )
בלהקת המחול של סאו פאולו יש אנסמבל רקדנים חזקים וטובים והבחירה הרפרטוארית לסיור הנוכחי, מאפשרת לראות אותם מבצעים בנינוחות גם את העבודות הותיקות של קיליאן וכמובן גם את העבודות של שני היוצרים המקומיים שלהם, שכל אחת מהן, בדרכה, מסתמכת על יכולת מאד טובה ורמת אנרגיות מרשימה. 
הסקרנות הופנתה כמובן לשתי העבודות של קיליאן, האחת- 'אינדיגו רוז' ) Indigo Rose, 1998) שפתחה את הערב ו' מוות זעיר' (1991, Petite Mort ) שחתמה אותו. עבודותיו של קיליאן, אחד מחשובי הכוריאוגרפים במחצית המאה האחרונה, נעשו נדירות יותר ויותר על הבמות שלנו, מה גם שבארץ אין יותר להקות רפרטואריות.
להקת סאו פאולו מדייקת בפרטים והעבודה עצמה היא שיעור נפלא בהיסטוריה של המחול שזכתה לביצוע נלהב, מתובל קלות בפלפל נענועי ברזיל. השם עצמו הוא אוקסימורון כמובן, שהרי אין ורד בצבע אינדיגו (כחול עמוק) , אבל תמיד מותר לקוות. על פי הבחירות המוסיקליות המאוד מגוונות, מג'ון קייג' לבאך, ושפת תנועה שמזכירה דמי-טוורק לתעתועי צלליות נוסח 'מומיקס', נראה שגם קיליאן חשש כי "השלמות היא בלתי מושגת" ככתוב כדברי הפרשנות בתכניה .
את הערב סגר המחול היותר מצוטט של קיליאן, מבין השניים: 'מוות זעיר' ששמו בצרפתית הוא יופימיזם, דהיינו, לשון מכובסת לאביונה.
בעבודה לוקחים חלק ששה זוגות וקיליאן מצייד אותם באביזרים שמאפשרים לו לשחק במצגי פורמליזם תקופתי מול עידן עכשווי. שש הרקדניות מרחפות לבמה בקרינולינות שחורות בורקות, שהן 'שמלת-מסיכת גוף יצוקה' שמוחזקת ומכסה רק את החלק הקדמי של הרקדנית, שמתחתיה היא לבושה בבגד בצבע גוף. הגברים משתעשעים בקפיצות בין הזמנים, כשלרשותם חרב סיף גמישה, שמשמשת אותם כסמל פאלי ודימוי הלוחם במשחקים שבין המינים.
העבודה היא אחת החביבות על אוהדי קיליאן ורבים מתלמידי המחול נחשפים אליה בתקופת לימודיהם.
עם כל העונג והנוסטלגיה שיש בצפייה של עבודה שכזו, שמבטאת רוח שפסה, העבודה המיוחדת והמעניינת מבחינת תפיסת גוף וביצוע הייתה זו של קלביו אוליברה 'שמיים אפורים' (Ceu Cinzentro ). זהו דואט שביצועו שבה לב. החצי הנשי בעבודה בוצע על ידי לואיזה יוק (Luiza Yuk ), רקדנית מרשימה שהיטיבה לפרק את הגוף ולהרכיבו מחדש בשורת מעברי כוונון מחדש זריזים, תנוחות אוף באלאנס ושלל צניחות לאחור תוך אמונה ששותפה למחול, אכן יגיע לנקודה המדויקת כדי לתפוס אותה לפני שראשה יתפצח.. ברגעים ספורים היא הזכירה את לואיז לה קבלייה, באופן ההנתנות הטוטאלית שלה ובמידת המחויבות שלה. זו הייתה עבודה מפתיעה ומיוחדת, של יוצר מוכשר.
מסתבר שנקודת המוצא של היוצר הייתה השאלה מה היה קורה אילו רומיאו ויוליה היו מתעוורים ולא מתים. הוא אכן הפיק מהשאלה שפה עשירה ומרתקת את התנהלות בימתית בזכות הרקדנים.
בדיעבד, בלי הידיעה על התלבטויותיו של היוצר, הסתבר כי דמיונו של הצופה מסוגל לחוש בהרבה יותר מסלולים חידתיים מקבילים בו זמנית ולהפיק הנאה רבה הנסמכת על מטענו החף מהכוונה.
