Grupo Corpo- Israel Festival 08- גרופו קורפו, ברזיל

 

Grupo Corpo ( Brazil)- Israel Festival

פסטיבל ישראל: גרופו קורפו (ברזיל) , בנייני האומה, ירושלים, 12.6.08

אורה ברפמן

ביקורה החוזר של להקת 'גרופו קורפו' מאשש את הרושם שהשאירה במופעיה הקודמים הלהקה הברזילאית המיוחדת הזו.

1213555952.jpgהלהקה באה מבלו הוריזונצ'ה שבמדינת מינאס ג'ראייס, איזור דליל באוכלוסיה אבל עשיר במחצבים ומכרות שנראה כאילו הקדמה פסחה עליו. שם בסיסה של הלהקה בניהולו של פאולו פנדניירס וכוריאוגרף הבית רודריגו פנדניירס ורבים מבני משפחתם פזורים בתפקידים משניים נוספים. במונחים מקומיים כאילו אמרנו שיש בפריפריה להקת מחול מבוקשת, בעלת שם בינלאומי ובסיסה במושב כזה או אחר בערבה.

פנדרניירס מחזיק את הלהקה כבר משנת 75, ובמהלך השנים גיבשה הלהקה סגנון משלה, אנרגטי, קצבי, חושני המתנהל בין שתי גדות; זו של המחול הבידורי, היותר פופוליסטי וזו המבקשת מקום מכובד במחול הבימתי בו זמננו. מאיזו גדה שמתבוננים, רואים להקה שובת לב עם רקדנים נפלאים, גמישים המתנועעים בגוף בעל חירות חושנית שבאה כדבש בעצמותיהם ומעבירה לקהל שמץ מהמתיקות הזורמת מהשפה המקומית המתנגנת, מהמוסיקה והתנועה האופיינית לתרבות המורכבת, העשירה של ברזיל.

בערב הוצגו בבנייני האומה שתי עבודות: 'אונקוטו' ( בדיאלקט המקומי פירושו "היכן אני") למוסיקה מוזמנת של קאיטנו וולוזו וז'וזה מיגל וויסניק. אגב, כל העבודות של 'גרופו קורפו' מלוות במוסיקה מקורית.

פאולו פנדרניירס עיצב את הבמה ותחם אותה בוילון פסים מקובעים מחומר גמיש כהה שמאפשר כניסות ונסיגות דרכו, כאילו נמוגים הרקדנים הלבושים בגד לייקרה שחור דרכו, למציאות אחרת. העבודה מורכבת מחלקים כשהפתיחה והסיום מבוצעים על ידי תריסר וחצי רקדנים ואילו שאר הקטעים הם המבוצעים על ידי קבוצות קטנות יותר, נפרדים זה מזה בתכנם ובמזגם. הפתיחה אכן הייתה כרטיס ביקור של הלהקה: ריקוד, ריקוד, ריקוד, מוסיקה , מוסיקה, מוסיקה. אך בל תטעו. לא מדובר במצעד סמבה.

יש סיפור מאחורי הקלעים על יקום ויחס היחיד אליו ושאר מחשבות נשגבות. למרבית השמחה, ציטוטים מהתכניה לא פגמו בהנאה הצרופה- רק לראות את הגוש הצפוף זע, נע, רוחש, מלחש, משייט על הבמה בחירות מרהיבה שזורמת בתחושה אקראית, אך מתנהלת בדייקנות עילאית על מגוון מקצבים מקבילים בתוך המרק הקולי הברזילאי המטעה הזה: שילוב של עצלתיים בדבש אינו סותר עבודה קשה ומדוייקת.

הפנינה האמיתי נחבאה בין שני דואטים מקבילים שנרקדו על הריצפה בשני קצות הבמה. מימין, זוג רקדניות ומשמאל זוג רקדנים שהחל בדואט האתלטי הזה בישיבה ואף המשיך. בדרך עברו הרקדנים את כמעט בכל התנוחות הנלמדות ב'קמה סוטרה', לא כרצף מתפתח בין שני בני זוג, אלא במקוטע, תנוחה לאחר תנוחה, כשכל אחת מתהווה באגרסיביות עניינית וזריזה- בקפיצה, אם אפשר ואחריה קפיאה.

בזמן שהזוג המעורב עסוק בפעילות דינמית, זוג הבנות מתגפף ברכות והן נמזגות לו לזו כאילו העולם שסביבן לא קיים. אחר כך מתחלפים התפקידים וזוג שמאל מתרכך ומתלטף, ובימין, מצחצחות הבנות שרירים ומבצעות את הדואט האתלטי.

לא זכור לי מחול שהיה כל כך סקסי וכל כך משעשע בו זמנית.

העבודה השנייה הייתה 'פרבלו' מ-1987 והמוסיקה המלווה היא של טום ז'ה וז'וזה מיגל וויסניק, שמבוססת על שירי עבודה של העבדים השחורים ושירי תפילה ברזילאיים. המוסיקה המורכבת ומעובדת בעטיפה ג'אזית כוללת בתוכה מקצבים מקומיים מסורתיים- מקומיים והשפעות בוסה נובה וניחוחות אנטוניו ג'ובים.

פדרניירס גם כאן משתמש הרבה בריצפה וקטע הפתיחה נרקד כולו בישיבה ומוכיח שלא מעט פתרונות תנועתיים מעניינים נוצרים במסגרת אילוצים שרירותיים. בין אם בישיבה, בשכיבה וגרירה, במקום או בעמידה, מה שמאפיין את רוח עבודותיו של פדרניירס הוא המוסיקליות המורכבת של הקומפוזיציות הבימתיות ויכולתו לצקת חן בכל מצב בעזרת הרקדנים המיומנים שלו.

המחול של 'גרופו קורפו' אינו מפרק הגדרות, מאתגר תפיסות או מאיים בניתוץ מוסכמות. הוא יושב עמוק בתרבות מיוחדת ומרתקת ומביא את ניחוחותיה באופן מקורי ואישי מהנה ביותר.

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *