Beijing Dance /LDTX. Suzanne Dellal, September 5

צילום  באדיבות יח'צ

את להקת 'בייג'ינג דאנס' (Beijing Dance /LDTX ) אפשר למקם בשורה של להקות מחול עכשווי  תוצרת סין, שהלכו והתרבו בשני העשורים האחרונים, בניסיון מרשים לגשר על פערים תרבותיים בינם לבין המערב. אכן, הסנוניות הראשונות שנשלחו לסייר מחוץ לסין, רובן בתמיכה מוסדית, עדיין האמינו בתהליך היתוך, ונשענו על סממני תרבות מקומית- מניפה, חלקי לבוש וסט ומוסיקה בכלים מסורתיים- אך אלה הלכו ופינו יותר ויותר מקום לשפת תנועה שמתיישרת עם מה שפנחו בכלים שלהם, כמחול בן זמננו.  זה שרבים מוצאים בו עניין וקל להתייחס אליו מאחר והמורכבות התכנית שלו ברורה ובנוכחותו הבימתית הוא דומה לכל כך הרבה דברים שכבר נחוו ואינם מתעמתים עם גבולות הג'אנר .בייג'ינג דאנס .

אנחנו מכירים את המתחולל בשדה המחול בסין רק על פי מה שמגיע לארץ, לסוזן דלל ליתר דיוק. מה שאנחנו לא יודעים, זה האם הלהקות שבאו עד כה באמת מייצגות את כל המנעד האמנותי של מה שקורה בתחום הזה בסין. וחבל.

 beijing dance LDTX 2016                                                                        במקרה שלפנינו, להקת 'בייג'ינג דאנס' שבאה בהרכב של ארבעה עשר רקדנים, משמשת דוגמא טובה למחול עשוי בקפידה ושקדנות רבה. כשעלה מפלס העניין במחול הזה גם מבית, רמת הרקדנים השתפרה, והם בהחלט כשירים לבצע את  העבודות שראינו וחלק מהרקדניות במיוחד, אף משכנע ביותר.

בביקורה הנוכחי העלתה הלהקה בניהולו של ווילי צ'או ( Willy Tsao) שלש עבודות: 'רעש אדמה' של Yang Wei, הנחשבת לאחת הכוריאוגרפיות המובילות בארצה. זו עבודה שבבסיסה תשתית נרטיבית שמשתמשת בזעזועי רעידת אדמה כמטפורה לדרמות ומשברי לב ביחסים בין אישיים. לפי כך, הדימויים שמייצרת התנועה כתסריט, המסביר ומפענח את ההתרחשות הבימתית. בשילוב מוסיקה תומכת ומעצימת מסרים, אין סיכוי שהדרמה ברמה הבנאלית של תשוקה שלא מתממשת, לא עברה. דווקא העברת הצפנים לרובד סמוי, מופשט יותר, עשויה הייתה אולי לחזק את העבודה. הויז'ואל  שבו נפתחת העבודה ובה קבוצת רקדנים  נטויי ראש, עומדים צפופים ומרעידים את הגוף. לרובם שיער קצר חלק מאד וזעזוע המתגבר של הראש הנטוי מרעיד את השיער הבוהק כמו רעד של ערוגת פרחים בסערה היה הברקה מפתיעה ומכמירת לב שארכה שניות.  beijing dance LDTX  333, duo 2016

מאמץ יתר הושקע בתלבושות שונות לכל רקדן ורובן ככולן מוותרות על סימטריה באופן נטול חן וצידוק אמנותי. רק רקדנית אחת עולה בבגד גוף בצבע ניוד. את תשומת הלב משכה העובדה שהיא מתנהלת כשהגוף נטוי מעט קדימה. הסיבה לבחירה זו נותרה תמוהה, מה גם שאף בשתי העבודות שנוצרו על ידי כוריאוגרפים אחרים, חזר מוטיב זה לא מעט. כך נכון היה גם באלמנטים נוספים, במיוחד הנפות,  שכנראה מאפיינים את הלהקה, בלי קשר ליוצרים.

היצירה 'מעגל' של Zi Wei, בנויה מפיסות מחול נפרדות ורובן על מבחר מוסיקלי שכולל את קלייב ברוקס, דייב ברובק, קית' ג'ארת ועוד. מעניין לראות כי גם עבודות על מוסיקה בעלת זרימה מעודנת, או בעלת אלמנטים מקומיים או ג'אז כמו 'טק פייב' של ברובק, זכו לשפה תנועתית ודינמית שלא חל בה גיוון. ההבניה הכוריאוגרפית יכולה הייתה לשבת באותה מידה על איזה נעימה פופולרית חסרת פלפל. דברים כאלה מבהירים שאימוץ קיצורי דרך עשוי להיות בעייתי. בחירות אמנותיות שאולות, ללא עיבוד ועיכול אמיתי של החומרים ומשמעותם  פוגע בהנאת הצפייה. כך גם ברמה הטכנית, היסוס לשנייה בשנייה שלפני ביצוע קפיצה או סיבוב, כשהרקדן מרשה לעצמו השהייה לרבע שנייה, מעלה סימני שאלה לגבי הבנת מחול מעבר לתרגיל.         beijing dance, 222 LDTX 2016

משום כך, גם לא משנה אם על הבמה היו מעמדים אסתטיים. והיו. אם היו רגעים שבו רקדן יצר רגע ייחודי.  ולא היו הרבה כאלה.

העבודה האחרונה: 'פולחן ראשוני' של הזוג  Li Han-Zong and Ma Bo, מייסדי הלהקה, פותחת במזמורי הבס של נזירים טיבטיים ולהקת הרקדנים לבושים בסוג של טוניקות זהות במערבולת של אדום ושחור והם משתחווים למעיל מסורתי בהיר שתלוי מהתקרה . חלק מהרקדנים צועד קדימה ובידיו קערות שקופות ובהן מים ואלמנט צף צבעוני זוהר. לקראת סוף הערב, המים בכל קערה  נצבעו בצבעים שונים ונותרו כאקדח מוזנח במערכה השלישית. הניסיונות להשתמש באביזרים הסתבר כמגושם שלא הוביל ממש את העבודה קדימה.

הסימבוליסטיקה הפשטנית הייתה עוד נדבך ביצירות הללו שמתאמצות למצוא חן, שאין בהן ייחוד של ממש, שכן הן לא מבקשות לטלטל, לאתגר, להעיז, ולכן, גם לא ממש נוגעות- גם לא זה בזה.

עם זאת, ביציאה היה זוג תיירים מבוגרים שיצאו נפעמים מביקורם הראשון בסוזן דלל. האם גם לנו?.  בהכנת ספורטאים לאולימפיאדה, אימונים אינטנסיביים, ממושטרים מניבים תוצאות. המחול  בן זמננו דורש מעצמו הרבה יותר. אחרת הוא מתייתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.