Reflection- Tania Khabarova קליפה אדומה- טניה חברובה

 

tania khabarova- reflection'השתקפות, הרהורים' טניה חבארובה Reflection- Tania Hkabarova במסגרת אירועי 'קליפה אדומה'.בניין הכט לאמנויות, אוניברסיטת חיפה, מאי 22 אורה ברפמןתאטרון קליפה מארח יוצרים לפסטיבל תאטרון חזותי שיש המכנים אותו גם תאטרון פיזי ובו לוקחים חלק אמנים אורחים מחו'ל ובהם טניה חבארובה, דמות מפתח וממיסדי קבוצת התאטרון הרוסית פורצת הדרך 'דרבו' (Derevo ).כיום, במסגרתה הנוכחית ב- Theatro Delle Comunia , מביאה חבארובה את ערב הסולו שלה ,Reflection מסע בן שישים דקות שחושף אישיות בימתית בעלת נוכחות והקרנה יחודיים.הערב נערך באולם מופעים צנוע מימדים, במרחב המאפשר ואף כופה יחסים אינטמיים בין הצופה לבין אמן הבמה. היתרון הגדול הטמון בשידור התחושה שהמופע מתקיים בחלל אלטרנטיבי- כשה'במה' היא מפלס ריצפת האולם והקהל יושב על טריבונה זוטא ללא מעבר הפרדה ניטרלי בין אולם לבמה- הוא שהצופה ממתן ציפיות וסלחן יותר לגבי אילתורים טכניים ואף תוכניים, בהנחה שהחלל האלטרנטיבי מספק לו מפגש עם אמנות 'פרינג" שהיא באופן מסורתי חתרנית משהו ולא אחת מבחירה, פורחת בשוליים היצירתיים של התחום ומשם שואבת את כוחה.לבושה גלימת שינה מכותנה לבנה, חבושה במצנפת וצבועה לבן- גוון אחד יותר חיוור מרקדני הבוטו – היא נושאת תיבה צבועה שחור ובה מבחר אביזרי יומיום; פמוט ונר, גביע כסוף, פטיש עץ צבוע, פיסת עף ממוסמרת, ביצה, צנצנת עם נוזל שקוף, אחרת עם אבקה. היא עורכת את החפצים בצד אחד של הבמה באופן טכסי, כשהתנועה הפשוטה מסתיימת בסגנון קל כמו הנפת כף היד, או סיבוב מהיר כריפרוף על פני האוביקט המונח.בסיומה של סידרת אירגון מחדש של החפצים, היא מתמקמת בזריזות בצדה השני של הבמה לסידרת תנועות עלומות פשר שבהם משתקפת תגובה של התרגשות רוחנית עמוקה וחוזר חלילה, כאילו מבקשת לתפוס את הרגע בו המציאות וההשתקפות שלה בנפש מבצעים את הקפיצה הקווונטית הדרושה לחיבור בין שני מצבי צבירה האלה.העיסוק בחומרי היומיום- או שמא חומרי כישוף- באופן הטכסי המסוגנן והמעבר לפינה הנגדית תרתי משמע מאפשרים לשחקנית המיומנת הזו לזפזפ בוירטואוזיות בין מצבים במידת שכנוע רבה.דמותה גלוחת הראש היא אנדרוגינית במידה וערפול זהותה המגדרית בסצינות הפתיחה מאפשר לדמותה דרגת חירות נוספת.בהמשך תחליף חבארובה זהויות במיומנות זיקיתית ; הנה היא חרק ערום חד מפרקים-מרפקים, הנה יען חיישן. לרגע היא מכשפת כפופה באה בימים ובמשנהו מלאך שהושלך בכנפיים קמושות לרצות את עונשו. היא רקדנית שבטית בסוונה אפריקאית, חווה עם תפוח, ילדה מפוחדת ובה במידה – אשה עירונית חטובה, אופנתית נעולה נעלי עקב.היא החומר והיא הרוח. חבארובה מבקשת באמצעים פיזיים ותנועתיים ליצור דימויים חזותיים שהם פיסות זיכרון קולקטיבי, בעלי משקע רב שכבתי. ברב המקרים היא משכנעת באישיותה הבימתית הכובשת, במקרים בודדים היא נחלשת – ויעיד הריקוד השבטי המאזכר מחול אפריקאי- בו עומדים לה לרועץ יכולות מחוליות מוגבלות יחסית לאמצעי ההבעה האחרים- בהם דיסיפלינות תנועה והבעה מגוונות- שאתם עוצמתה הבימתית ממריאה. אי אפשר להתעלם מתרומתה העמוקה של המוסיקה לחוויה הבימתית. על הסאונד אחראי היה דמיטרי טופנוב שיחד עם עידית הרמן מנהל בהצלחה את תאטרון 'קליפה', מארח פסטיבל 'קליפה אדומה'.

[ad]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *