St. Petersburg Ballet Theater- Tel Aviv PAC, March 1

תאטרון הבלט של סנט פטרסבורג.  המשכן לאמנויות, תל אביב, 1 במרץ 2016

צילום:

בעולם הבלט, הלקה הידועה ביותר המזוהה עם סנט פטרסבורג, היא זו שנודעה בשם 'בלט קירוב' ונחשבת לאחת מהשתיים הטובות בעולם וחלק מצמרת להקות הבלט הקלאסי הזוהרות שיש היום שעליה נמנות עוד שלש ארבע להקות. זו רשימה סגורה מזה זמן רב. עד עכשיו, עוד לא נכנסה למועדון הסגור להקה חדשה.

לבואה של להקה מסנט פטרסבורג עם ג'יזל ו'אגם הברבורים', אולי שתי היצירות היפות של הבלט הקלאסי, לסדרה של עשרה ימי מופע בתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע, קדם חשש שמדובר בעוד סיור מאולתר של להקה רוסית שכמותו ראינו בעבר יותר מדי פעמים. אבל לא הפעם. ballet st. petersburg 2016, swan lake 2.jpg, nina photos ballet st. petersburg 2016, swan lake 1 ballet st. petersburg 2016, giselle 2.jpg, photos nina aloetre

נראה כי להקת הבלט מסנט פטרסבורג , שיסד קונסטנטין טצ'יקין (Konstantin Tachkin ) לפני מעט יותר מעשרים שנה, הצליחה לבסס את מעמדה כלהקה לגיטימית שמרבה בסיורים בכל קצווי תבל כשבאמתחתה קלף אחד חזק וזו הרקדנית וותיקה, ילידת 1980, אירינה קולסניקובה (Irina Kolesnikova ), בלרינה שבשנות העשרים שלה זכתה בפרסים ותחרויות בינלאומיות. היא רקדה תפקידים ראשיים במספר בלטים אך התמחתה, כך נדמה, ב'ג'יזל' ו'אגם הברבורים'.

לצדה בלהקה יש מספר סולנים נוספים , חלקם חזקים יותר מאחרים, אך לא נפגשנו ב'ג'יזל' , בכאלה שהם פרטנרים שישתוו לה. דמיטרי אקולינין בתפקיד אלברכט הוא אכן יפה תואר, תמיר ומלא הבעה. עבודתו נקייה אך חפה מברק.

דווקא עבודת הלהקה, הקור דה בלט, ראויה לשבח, גם בזכות הניקיון הצורני וחינניות המבצעות – יש סיבה כנראה מדוע חלקם של הרקדנים הגברים הוצנע- וגם ההעמדה היפה של המחולות הקבוצתיים הן במערכה הכפרית הראשונה והן במערכה האחרונה שבה הרקדניות הן אותן וויליס, רוחות הרפאים חסרות המנוח שמבקשות לנקום בגברים שנטשו אותם ערב הכלולות. הכוריאוגרפיה שהעמידה הלהקה הייתה מהיותר נאות ואפקטיביות, אם כי על הבמה לא היו יותר מעשרים רקדניות. ballet st. petersburg 2016, giselle 1.jpg, photos nina aloetre

מאחר וג'יזל' משמרת את רוח הבלט הרומנטי, יותר מהרבה בלטים אחרים, הצופה מבקש לחוות את הייחוד שבתפיסה האסתטית הזו וכאן היא באה לביטוי בעיקר בתפקידה של נערת הכפר ג'יזל התמימה שמתאהבת בעלם החמודות מבלי לדעת את הפער המעמדי שביניהם שלא יאפשר לה לממש את אהבתה שאך נולדה. זה הפן החזק של קולסניקובה שעוד העמיק והשתבח במערכה האחרונה. לכן, לא ברורה לי ההחלטה לקצר את "מחול המוות מלבה השבור" שלה, שלא אחת הוא שיאו הדרמטי של המחצית הראשונה ויש נטייה להרחיבו עד צאת הנשמה. חבל. משום שבשלב זה, רק כישורי הביצוע הטכני שלה לא המריאו, גם כשהיו סבירים. במערכה האחרונה היא הייתה במיטבה ולרגעים, יכלה להעניק חוויה ברמה גבוהה. העיבוד הכוריאוגרפי הספציפי של הלהקה, נתן לה מרחב נדיב ומצוין להראות את גוני קשת ההבעות המעודנות שלה בתפקיד רוח הנערה שכמעט מרחפת, נוגעת, לא נוגעת בקרקע.

בינתיים, 'גיזל' על מעלותיה וחולשותיה, מצביעה על להקה ברמה סבירה שמוציאה את המירב בעזרת בסיס טוב של הקור דה בלט, סולני משנה לא רעים ואמצעי הפקה כמו סט, תלבושות ותאורה נאים לעין ומעל לכל גישה מקצועית מכובדת. לא מדובר באיי ליסט, אבל להקות בלט קלאסי מהשורה הראשונה, יש להודות, לא  באות לישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *