צילום באדיבות יח'צ
להקת פילובולוס שנוסדה לפני ארבעים וחמש שנים על ידי סטודנטים חובבי ספורט וסקרנים, ממשיכה לא רק להתקיים, אלא להשתכלל ולפרוח ולשמח קהלים חדשים שמבינים את שפתה הקומוניקטיבית להפליא. פילובולוס ניכסה לעצמה נישה בעלת מאפיינים ייחודיים שמתייחסת לתנועה מפריזמה אתלטית יותר מאשר מחולית. זה היה במיוחד אז, כשהמחול המודרני במובנו השמרני שלט על שדה המחול בארה'ב.
מאז, עולם המחול עבר תהפוכות, גם הלהקה שחלקים ממנה ניתקו והפכו ל'מומיקס' ול'אייסו', ידעה טלטלות, אבל הצליחה לייצב את עצמה ובניסיון להישאר רלוונטית אחרי כל אותם שנים, טבעי שהיא מחפשת פרספקטיבות חדשות להתחדשות דרך מבטם של יוצרים שצמחו בעולמות שונים במדינות רחוקות. בתכניתה הפעם חמש עבודות ושתיים מתוכן נעשו תוך שיתוף פעולה עם יוצרים מעבר לאוקיינוס. הראשונה היא 'בובה מכנית' (Automation ) של סידי לרבי צ'רקאווי, כוריאוגרף מבריק ופורה למדי- יש שיאמרו יותר מדי- והשנייה היא יצירה בשם מהולל ומסקרן : 'המדוושת המשבשת' (the inconsistent pedaler ). לבני הזוג גפן וקרת זכויות רבות בכמה תחומים ובהם ספרות, תיאטרון ואף קולנוע, אבל מחול אינו נמנה עליהם. עם קצת עידוד ממנהל הלהקה הישראלי שמחבב אותם מאד, שני מנהלים אמנותיים ושאר חברי הלהקה ולא מעט תפילות לאל, העבודה אכן התממשה.
המדוושת המשבשת על אופניה הנייחים היא האחות במשפחה לא מתפקדת החוגגת יום הולדת 99 לסבא המטורלל, כשאינו מנמנם. במהומה התיאטרלית הזו כולם מוטרפים אבל מתנהלים באותו סרט הזוי, כל עוד המדוושת, מדוושת. כשהיא מפסיקה, כולם נמוגים לתוך עצמם והבמה מחשיכה מעט. בקיצור, היא הדינמו של המשפחה, בזכותה תינוק מגודל מחותל יכול להמשיך להסתחרר ולקוות שאחת מהמתנות תגיע לידיו. הסבא, אגב, מקבל מכל הנוכחים ברווזוני גומי צהובים. העבודה הסמי-סוריאליסטית ומשעשעת חלקית, היא חביבה במשורה, וקשה לראות איך היא מאתגרת את הסטנדרטים של הלהקה.
מי שכן עשה את זה ובגדול, היה צמד ישראלי שהקדים אותם- ענבל פינטו ואבשלום פולק- שיצרו עבור פילובולוס את Rushes לפני שבע שנים והוציאו תחת ידם עבודה מבריקה, מורכבת ומדויקת שבה הומור ופליאה, וירטואוזיות ומקוריות שזורים זה בזה. זו הייתה לבטח אחת העבודות הטובות והשנונות של פילובולוס בעת ההיא.
העבודה המיוחדת בערב לטעמי, הייתה 'לא הכל אבוד' ( All Is Not Lost ), תוצר של עבודה משותפת עם להקת הרוק האמריקאית OKGo, שבוצעה על שולחן זכוכית מוגבה שתחתיו מוצבת מצלמה. הזוית המיוחדת הזו שימשה השראה ונוצלה בשום שכל למשחקי אשליית מרחב, לסימטריות קליידוסקופיות, לטיפול מניפולטיבי מבריק בקומפוזיציות, שהניבו חומרים ויזואליים שובי לב ומענגים באופן יוצא דופן והוקרנו בזמן אמת על מסך על הבמה.
העבודה 'מגואט' ( Megawatt) שסגרה את התכנית, נחשבת ללהיט שממגנט מחיאות כפיים. היא מציגה את הדימוי הטיפוסי של רקדני הלהקה; בעלי יכולת, תעוזה ועצמה ואף מתיזים ניצוצות של וירטואוזיות מעת לעת. בקיצור,הללו יעשו הכול כדי להפעים את המתבונן החל בגלגלון חבית אופקי באוויר וכלה בהנפת פרטנר בצווארו. וזה תמיד עובד.
ואם כך, פילובולוס המרוענן ממשיך במסלולו האמנותי המקורי המתמקד בגוף , באסתטיקה, באלסטיות, בהבנת מכניזם התנועה לעומק ובהפתעות החבויות בו, בעונג שהוא מיצר ובמיוחד ברגע בו הוא משתף פעולה עם אחרים ומוציא מעצמו את המיטב. הלהקה ניזונה מסקרנות אין קץ, מיומנות גבוהה ביותר, חיפוש אחר היקסמות ותעוזה להגשימם, בתיבול קריצה. פילובולוס תמיד מבטיחה לשלוף איזה קלף חדש מהשרוול. כמעט תמיד, גם מקיימת.