'קומפלקשנס', ( ארה'ב), מרכז לאמנויות הבמה, הרצליה. 19 למרץ.
צילום: רוזלי אוקונור,
אורה ברפמן
מאז ייסודה לפני ארבע עשרה שנה, מנהלים את להקת המחול 'קומפלקשנס' דוויט רהודן ודזמונד ריצ'רדסון ( Dwight Rhoden, Desmond Richardson ), שפרשו מלהקתו של אלוין איילי. השניים היו מסולניו של איילי בניו-יורק במחצית השנייה של שנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים. ריצ'רדסון- כיום בן ארבעים- ממשיך לרקוד עם רקורד מרשים בעברו, בין השאר כסולן ראשי אפרו-אמריקאי ראשון ב- ABT . רהודן יצר עבור שורה של להקות מרכזיות בארה'ב. הרקורד המקצועי של שניהם מרשים ביותר.
מאחר וזה ביקורה הראשון של הלהקה בארץ, עורר הסיור סקרנות רבה.
בערב, שלש מערכות כשהמרכזית בהם מורכבת מחמישה מחולות קצרים במיוחד וניכר כי נעשה מיון עבודות שיציג מינון מחושב של מחולות קבוצתיים והרכבים קטנים יותר שיהוו כרטיס ביקור אמנותי.
העבודה Dear Frederic שפתחה את הערב הייתה בחירה יותר שאפתנית ופחות מוצלחת לכוריאוגרפיה שנתפרה למוסיקה של שופן. תוך דקות ניתן היה לראות שהרקדנים מיומנים, חזקים וזריזים ביותר.
רהודן בחר לשמר גם כאן, מסתבר, את השפה התנועתית שפיתח, שכוללת מרכיבים מהבלט, ג'אז, אפרו ומודרני כפי שמקובל היה בעשורים האחרונים של המאה הקודמת. בלילה זו שמצויה הייתה במינונים כאלה ואחרים אצל איילי, דונלד מק-הייל, אלונסו קינג ואחרים, עובדת במיטבה עם סוגות מוסיקליות מסוימות. אצל איילי זה עבד הכי טוב עם מוסיקת גוספל שסיפקה אופי ומצע תרבותי מדויק שמוכר וקרוב לקהל האמריקאי שלה. ליצירות מפתח שלו כמו 'התגלויות'- , Revelationsיש תוקף אמנותי-היסטורי מופתי גם היום, כמעט חמישים שנה אחרי שנוצרה.
'פרדריק היקר' היה נסיון לגשר במאמץ יתר בין המוסיקה הקלאסית לבין שפת 'קומפלקשנס' בין השאר באמצעות נסיון לעקוב אחרי המוסיקה תוך שימוש בלקסיקון תנועתי כוחני, בעל בעירה אינטנסיבית בניגוד לאופי המוסיקה שכמעט קורסת תחת המעמס התנועתי. היה יותר מדי מהכל, ובסופו של דבר העיסוק ביותר מדי הרבה, יותר מדי מהר, יותר מדי חזק הוביל לחוסר איזון ובהמשכו- לחוסר עניין אמיתי.
במערכה השנייה חמש עבודות קצרת והיא נפתחה בסולו 'קינה' – Lament , בביצועו של דזמונד ריצ'רדסון שלא השתתף בשאר העבודות בתכנית הסיור, בגילו סוד ההישרדות הוא בשימור אנרגיה.
זו עבודה שבנקל אפשר היה לייחס אותה לאיילי, זו קינה מאופקת, רגשנית משהו, בעלת אופי צפוי ובנאלי. בהמשך אפשר היה לראות עוד כמה הרכבים שהמעניין בהם היה טריו של גארי וו. ג'טר II , ג'רמי נד ובריאן אריאס המקסים. נדמה שקסמה של זמרת הנשמה והגוספל אודטה, Odetta, ששרה ללא ליווי, העניק מימד עומק ומתח לעבודה.
אין ספק שלרהודן ישנה מיומנות רבה וחוש בימתי דרמטי בבניית המבנים הכוריאוגרפים וכן אין ספק כי זו קבוצה ובה רקדנים מיומנים ובעלי יכולת, אם כי מבחינה זו יש כמותה עשרות בארה'ב. הפבוריטית שלי היא נטיה קז'וודז'ה רקדנית מבריקה שגדלה בטביליסי, גרוזיה והצטרפה ללהקה לאחרונה. נטיה אכן מבצעת את השפגטים ושליחת רגליים אל –על לא פחות טוב מהשאר, אבל מצליחה לשמר איכויות אינהרנטיות במהלך ביצועה, של דיוק ונשימה שיש בהם נשמה יתרה.
'קומפלקשנס' היא בעיקרה להקה שמרנית שמיועדת לקהל שמרני. קהל שיעדיף מחול בעל נגישות רבה שמדבר אליו בשפה שהוא מכיר מהטלויזיה וממחזות זמר וילווה בשירים או נעימות המוכרות ואהובות עליו. כמו להקות רבות בארה'ב, ידועות לא פחות, המחול והתמיכה המוסדית תלויים זה בזה והתמסחרות, שמרנות וסירוס הרצון לקחת סיכונים אמנותים הם אך תוצר המשקף את האקלים הפוליטי-תרבותי של החברה.