Gil Carlos Harush- 'Perfect-Pet', Suzanne Dellal, August 22

צילום: יבגני מטיבנקו

מאחר וההזמנה לבוא ולצפות במחול  מקצועי של גיל קרלוס הרוש, נראתה אותנטית על פניה, הופתעתי כאשר עלו לבמה שני תריסרי בנות צעירות ( ובן אחד) לבושושים במכנסי ג'ינס והחלו להתנועע, לרוץ ולקפץ ולהניף רגליים באופן ממושטר, אם כי ברוח אופטימית במיוחד. הנה הן, תלמידות ועולם המחול קורץ להם ולמזלן הטוב נפלה לידיהן הזדמנות פז משמיים- הרבה יותר מוקדם מהראוי, כמובן-  להופיע באולם סוזן דלל, המכה של המחול הישראלי המקצועי. הבלחה חובבנית זו הסבירה את הכמות היוצאת דופן של קהל צעיר מאד, נלהב ומקיים את מה שמצפים ממנו  ששאג ומחא כפיים כאילו סילבי גיים של ימי הזוהר שלה, סיימה איזה ווריאציה . gil carlos harush, photo יבגני מטיבנקו

 כשה"דמוי-מחול" הכפוי, שלא בטובתנו, ולהערכתי גם לא בטובתם, הסתיים, קיבלנו זמרת ששרה קאבר לשיר פופולרי מוכר כדי להעביר את הזמן ולאפשר לגיל קרלוס להכין את הבמה מאחורי המסך. תרשו לי להניח שלא שיקולים אמנותיים או ענייניים היו בבסיס החלטתו של הכוריאוגרף הנ'ל, כאשר בחר לכפות על קהל המחול האינוסנטי שעל ראשו הונחת עלבון ממין זה.

הבעיה העיקרית הייתה כאשר החלה היצירה ' פרפקט פט' שלשמה  התכנסנו. נדרש הרבה כוח רצון לנסות ולנטרל את ההתרשמות הראשונה המעיקה שנחוותה, ויצרה אימפקט חזק שיקרין על כל הערב, ולאתחל את  השכל והרגש מחדש ולהגיע למצב ההכרחי של 'טאבולה ראסה', שממנו ניתן להתרשם מהעבודה המקצועית של גיל קרלו הרוש.

בתכנייה מציין גיל קרלוס שהעבודה היא כעין הומאג', בעקבות טראומה שחווה עם מותה של כלבתו האהובה . הצהרה מעין זו מכוונת את עינו של הצופה לחפש רמיזות ביצירה. האם ג'קט הפרוותי שלבש אחד הרקדנים מייצג את הכלבה או שזו החלטה עיצובית גרידא, האם הגברת שמצטרפת לרביעיית הרקדנים ולבושה בשמלה שחורה משולבת בבד לבן בחזה ולראשה סוג של כובע שמזכיר כובע נזירות אך גם אוזני כלב מגודל, צופנת בגילומה, את המפתח לכל הערב?

העבודה בחלקה הראשון נראתה כמו עבודת גוף עכשווית, לא מאד יוצאת דופן, שעסוקה ברצפי מחוות ידיים וזרועות. כל אחת מהדמויות לבושה באופן שונה מחברתה. רקדנית אחת בשמלה בהירה קצרה שהלמה אותה, השנייה, גבוהה ממנה,  במכנסיים כהים. אחד הבנים חשוף גוף למעט חלקי בד שחור שמסתיר וחושף לחילופין את ירכיו והזכיר לי את סרטי טרזן וחברו התנאה ברעמת שיער מתולתלת ולבוש במכנסיים ומעילון פרוותי.

ההתנהלות והיחסים ביניהם האופיניים למחול העכשווי תובלו בקצת קונטקט ולא מעט פרגמנטים מבודדים העלו סקרנות לגבי ההמשך וניכר שנעשו ביד מנוסה שהצליחה להעניק אוירה הולכת ומתחזקת של משהו אינטנסיבי מתהווה מעבר לפינה, אווירת מתח, אולי איום סמוי, בתמיכת סאונד ותאורה בעלי נוכחות. בטרם לא התגבש ולא פוענח מהלך מוביל שיצעיד את העבודה קדימה ליעדה, עולה לבמה דמות נוספת, שתוארה לעיל, כספק נזירה או שמא גלגול נשמת כלבתו של גיל קרלוס בדמותה הדשנה. מאז שהופיעה, מתערער גיבושה של רביעיית הרקדנים ועכשיו מתקיימת סידרת התמודדויות שליטה וכניעה בינה לבין הארבעה.

המחול ושפתו שנבעו כתוצאה מקונטקסט סוגתי מסוים, גלשו לעבר תנועה דרמטית, סיפורית שמתקיימת במישור סוריאליסטי עד אבסורדי וכל הקערה מתהפכת – ברשותכם- ומסתיימת בתמונה קבוצתית, מעין פייטה, שבה הגברת והצעירים שסביבה חווים חוויה פלינו-פאוזולינית, כשהיא חולצת שד אדיר שמובא כסמל להשלמה, לקתרזיס. gil carlos harush, perfect-pet, with nun photo יבגני מטיבנקו

המבצעים: עדי פלד, ג'ין פלוטקין, מיתר בסון, יואב קלינמן וסיוון גברילוביץ'.  מוסיקה מקורית והולמת במיוחד של נמרוד גורביץ'  ותאורה נכונה של מג'נטה- דני פישוף, העניקו מימד נוסף לעבודה .

גם על פי עבודה זו מצטייר גיל קרלוס כבעל יכולות, אם כי אלה התפזרו בערב זה וסבלו בפן האמנותי מפסיחה על הסעיפים,  מבעיית עריכה והידוק הדרמטורגיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.