צילום: אבשלום לוי, כפיר בולוטין
תמיר גינץ (Tamir Ginz), מנהלה האמנותי של 'קמע' מבאר שבע – להקת מחול עכשווית בעלת שורשים ניאו קלאסיים- הוא כוריאוגרף הבית והפעם הוא חולק את תכנית הערב עם איציק גלילי, שמשתייך לקבוצה מצומצמת של יוצרים הישראליים בעלי קריירה בינלאומית משמעותית מרשימה שמניינה פחות ממניין אצבעות כף יד אחת ושמם הולך לפניהם. בדומה לנהרין, עבודות של גלילי נמצאות ברפרטואר של לא מעט להקות בינלאומיות.
בערב זה של 'קמע', עלתה עבודתו החדשה של תמיר גינץ- 'שמיים אדומים' (Red Skies ) שמלווה במוסיקה של מקס ריכטר (Max Richter ) ובעיבודים של מיקי פטיש. גם המוסיקה וגם התאורה של שי יהודאי תומכים ומחזקים את האווירה הכבדה אליה מכוון גינץ. לדבריו, על פי התכנייה, תכניו המילוליים של המחול הושפעו ממאורעות הלחימה של הקיץ האחרון בעזה. אולי לקרבתה של באר שבע לקולות ומראות הלחימה יש חלק בהחלטה. גינץ מפרט את הנושאים שבהם הוא מבקש לטפל ובהם תגובה לקרע בין העמים במאבקם על זהות ואדמה. פירוט כה מילולי כמובן שלא יכול לבוא לביטוי חד משמעי באמצעות תנועה, אבל הוא מבקש לחלוק עם הקהל את הלכי הנפש של היוצר.
יש לראות בעבודה זו של גינץ, שלב נוסף של בשלות בדרכו האמנותית. במיוחד בתחושה שהמבנה, השלדה המרחבית של היצירה נראים מבוססים היטב ויש בהם לא מעט קומפוזיציות טובות ומעניינות משהיו במרבית מעבודותיו הקודמות. עדיין פה ושם יש סיגנון יתר בפרטים, מלווה לא אחת במחוות אקספסיביות עודפות, בעוד שבסך הכל הגוף הרוקד פחות מחויב סיגנונית משהיה ומשויך לשדה היותר עכשווי של המחול, לטובתו ולטובתנו. 
הקבוצה עצמה נראית טוב יותר ממה שנצפתה בהופעה הקודמת לפני כחודשיים, של אותה תכנית, אם כי יש כמובן מקום לשכלול יכולות שמתבקשות, לאור האתגרים האמנותיים שמול הרקדנים.
עבודתו של איציק גלילי (Itzik Galili ) ,Things I Told Nobody, היא עבודה שנוצרה במקור ללהקתו בהולנד בשנת 2000. לבד מהכוריאוגרפיה, אחראי גליל גם לתאורת הבמה הנמוכה שמגדירה את מרחבי ההתרחשות בשלשת מימדי החלל ובדיאלוג עם עבודת הרקדנים וגם לעיצוב התלבושות שהושקעה בהן מחשבה מדוקדקת באופן שתומך ביצירה. המוסיקה כוללת פרקים משורה של מלחינים ובכללם הנדל, ויואלדי, מוצרט ואריק סאטי. 
זו עבודה משוכללת להפליא, מהודקת היטב ומכילה חומרים כוריאוגרפים שעומדים היטב במבחן הזמן. הניסוחים המתוחכמים של גלילי, העושר התנועתי, האלגנטיות שבה גלילי משלב דרישות טכניות גבוהות עם משלבי שפת תנועה מגוונים ומרתקים, שארוגים בקורי ההומור הדק שלו, מסבירים את הצלחתה וכיום היא משולבת ברפרטואר של כמה וכמה להקות חשובות. זו עבודת מחול נטו, קצרה בת עשרים דקות בלבד, אבל המארג העשיר והמעודן שלה מהנה עד מאד.
עבודה זו פתחה את הערב והעמידה רף אמנותי גבוה שלא קל להתמודד מולו. שילובו של גלילי ברפרטואר 'קמע', אומר גינץ, היא תחילה של תהליך שבו הוא מתכוון להזמין יוצרים מרכזיים לעבוד עם 'קמע' כדי להרים את הפרופיל שלה. לדבריו גם הרקדנים וגם הקהל של הלהקה ראויים להחשף ליצירות איכותיות שיבוצעו על ידי הלהקה. 
גם בשלב זה ראוי גינץ לשבחים על בחירתו וכן על הכנת הרקדנים לאתגר שלפניהם. מובן מאליו שללהקה יש לאן להתקדם מבחינה טכנית ופרפורמטיבית וצפייה בערב זה מראה שיש לה פוטנציאל להשתכלל ובהחלט מגיע לרקדנים שבחים על לא מעט אתגרים שבהם עמדו בהצלחה. בסך הכל, הערב בכללותו היה אחד משיאי 'קמע' הראוי לשבח.
.