דואטים- ניב שיינפלד ואורן לאור

אולם 'ירון ירושלמי' במרכז סוזן דלל. ינואר 3

משתתפים: ניב שיינפלד, אורן לאור, נגה גולן, סיוון גוטהולץ, רן בן דרור, אורן טישלר.

צילום: גדי דגון

'דואטים'- תוצר שיתוף פעולה מתמשך ופורה בין הרקדן והכוריאוגרף ניב שיינפלד והפרפורמר אורן לאור, היה אחד האירועים היותר מוצלחים על במת 'ירון ירושלמי' בעונה האחרונה, וזאת למרות מגבלות קשות של הבמה והאולם.

בתכנית הערב שני דואטים מרכזיים: 'על החיים ועל המוות' ו'קו-וריאנס'. ביניהם מושחל דואט שלישי שפורק לשלושה חלקים ובוצע כפרלוד בשם 'אינטרלוד 1' לפני הדואט הראשון כ'אינטרלוד 2' בינו לבין השני וכפינאלה בשם 'אינטרלוד 3' בסיום המופע. שלשת האינטרלודים מצטרפים למקטעי נרטיב על חיזור ופתוי פתלתלים של שני הפכים גמורים שבניגוד לסיכויים ייתכן וימצאו עתיד משותף.

אורן לאור הוא גבר מלא, גבה קומה שיש בו מרכיבים שווים של גמלוניות, תום וממזריות ויכולות ביטוי בימתי לא מבוטלות. לתפקיד הוא מביא פגיעות ורגישות , עם יוזמת חיזור מקורית השאובה מריקודי חיזור של בעלי הכנף שפורשים את נוצותיהם הזוהרות כדי להבטיח הבטחות מופשטות יותר. מולו רוקדת נגה גולן, פרפרונת ג'ינג'ית חיננית, פתיינית ומיניאטורית. את ריטואל החיזור הם מבצעים בסגנון סלפסטיק ששרת היטב שורה של סרטי קומדית טעוייות בקולנוע האילם.

אופיים של האינטרלודים על מרכיבי ההומור והקריצה שבהם, שונה מאד משני הדואטים המרכזיים של הערב שאין בהם דבר מתחנחן ומתיפייף.

'על החיים ועל המוות' בביצוע סיוון גוטהולץ וניב שיינפלד לצליל החמישיה לקלרניט של בראהמס, מעלים הרהורים על האופן בו מתקבעים התפקידים החברתיים המסורתיים ומתוייגים על פי מגדר, בין השאר. ניב וסיוון לובשים, לחלופין, אביזר בצבע עור של חזיה המחוברת לבטן הריונית. שניהם אוחזים בה באופן דומה, מן הסתם הלבישה הזו מעלה מחשבות היתכנות אצל האחת והרהורים על אופציות אחרות אצל השני. בדיקה של המרכיבים המגדריים בתוך כל אחד הופכת את פניהם למעוננות ופענוח הנוף הרגשי מעניק ליצירה עומק.

שימוש נכון ונבון בתאורה על פיסוקי החושך שבה, העניקו לדואט רצף מבטים קצרים, קטועים, דמויי מצגת, שאפשרו לעיין המתבוננת להשיג זוית מבט חדשה ומעברי זמן. אמצעי זה מעניק מקצב משלו ליצירה המתלווה לדינמיות התנועתית המובנית ולריבוד המוסיקלי.

צמד נוסף ביצע את 'קו –ואריאנס' של שיינפלד, רן בן דרור ואורן טישלר, שני רקדנים חזקים בעלי גוון אישי. השניים התמודדו היטב, בתואם פיסי ורגשי עם עבודה טכנית תובענית במידה לא מבוטלת. השוני מול התואם של השניים הוא אחד ממקורות המתח שהיצירה מייצרת. לשימוש ניכר בעבודת אוניסון- שזוכה לאחרונה לעדנה, לאחר שנים של נשיאת תווית של שמרנות, רחמנא לצלן- יש ותמיד היה עוצמה משלו וערך אסתטי מנחם. בחירה בשניים או יותר שמבצעים סדרת תנועות יחד יכולה להתפס כמעשה מכני, צורני בלבד אולם ניתן לראות מפעם לפעם ביצועים אוניסוניים שנובעים כביכול באופן ספונטני בו-זמנית. טישלר ובן דרור העניקו חוויה בעלת נוכחות עכשווית ביותר, כשכל אחד מהם שומר על אישיותו וביחד הם עוברים מסע על הבמה ובונים מערכת מורכבת של חיבור בין אישי.