Lyon Dance Biannale, September 10-30

צילומים באדיבות הפסטיבל

ליון תחת דומיניק הרווה

 פסטיבל המחול הדו שנתי בליון, חגג זה עתה 30 להיווסדו. בניגוד לדעה הרווחת בפרוזדורי המשרד, אני פוקדת אותו בקביעות רק מאז 1998.

 את המהדורה הנוכחית אצרה המנהלת האמנותית החדשה, הכוריאוגרפית דומיניק הרווה  (Dominique Herview) וזהו כרטיס הביקור הראשון שהיא עומדת מאחוריו במאה אחוז. את המהדורה הקודמת היא ניהלה בשם, אך בפועל היה שותף לה גם המנהל האמנותי הקודם ומייסד הביאנלה גי דארמה (Guy Darmet ). למי שלא מכיר אותה, מומלץ למצוא ברשת אחת העבודות האחרונות – כמו Orphee – שיצרה יחד עם שותפה לדרך ז'וזה מונטלבו. יחד ניהלו השניים להקה מצליחה מאד וממנה פרשה כדי לקבל עליה את התפקיד בליון.   francoise chaignaut, lyon ballet 2014, christian ganet

במבט לאחור, הבחירות האמנותיות שעשתה השנה מצטברות לאמירה עם העדפה ברורה לתחום שצובר תאוצה בעשורים האחרונים, התחום שבו משיקה אמנות הקרקס למחול. זה תחום לא מפותח בארץ (מאז ביקרה להקת ארכאוס בפסטיבל ישראל לפני שנים רבות, אין מי שהרים את הכפפה. אולי מפני שהתחום דורש מיומנות אדירה ומשאבי הפקה גבוהים יחסית, דבר שרב היוצרים המקומיים לא ממש נדרשים לו. ). ראוי להוסיף שבתחום זה יש טווח אפשרויות אדיר ולא מעט יוצרים שמצאו בו כר פעולה פורה.

בראיון שקיימתי אתה היא דיברה על העניין שיש לה בתחום 'הקרקס החדש'. כבר קודם ניתן למצוא מרכיבים משיקים לתחום, שהשפיעו על עבודת להקת מוטלבו- הרוו. " אני מתעניינת באזור החפיפה בין שתי האמנויות האלה, כמו גם באזורי גבול בין המחול לבין אמנויות אחרות. במהדורות הבאות אנסה להראות עוד מקומות  חפיפה חדשים. אני מרגישה שיש היום עניין הולך וגובר להסתכל על דברים שהיו כאן קודם, כמו בלט לדוגמא. להרגשתי המחול היום מחפש חופש במקום שהוא מעבר למחול הקונספטואלי שהשתלט ולדעתי העניין בו הולך ודועך. אפילו כריסטיאן ריזו מאבות מחול הנון-דאנס, הקונספטואלי, מתרכך".

במהלך תשעה הימים בליון, צפיתי בכמה וכמה וריאציות של מחול שהוא פועל יוצא של קרקס- חדש, כאשר כל יוצר מחפש באזור החפיפה האפור, פתרונות משלו לשאלות שהניעו אותו ליצור. בחלק מהעבודות, היוצרים השתדלו כמעט להצניע את היכולת הטכנית הגבוהה ואת כישורי האקרובטיקה של המשתתפים. לא אחת זה עובד מצוין.

אמנות הקרקס החדש, שלש דוגמאות והנספח- קאדר אטו.  james Thierree- lyon 2014,jean-louis fernandez

העבודה החשובה הראשונה שראיתי היא של ג'יימס ת'יירי שהעלה את 'טבק אדום'. (James Thierree: Tabak Rouge   ). זהו תיאטרון מחול שבבסיסו קיים נרטיב פתלתל, ובתפקיד הראשי מחד- תפאורה הגרנדיוזית, אקטיבית ומאידך- השחקן, הפרפורמר המדהים בעוצמתו- ג'יימס ת'יירי, נכדו של צ'רלי צ'פלין.

בהפקה הזו לא תמיד ברור מקור עוצמתה. שמא זה בעיצוב המטורף, בתעוזת המבצעים, בדרמה המתעתעת, באנרגיות האדירות והמוסיקה.  בשיאו, בכל מקרה זה תיאטרון מהפנט. החלל עמוס בסט ואביזרי במה, חלקם בגודל כל מפתח הבמה. מדובר בחומות שבנויות מלוחות מתכת וסורגים, והכול מתנייע לכל עבר ומסתובב על ציריו. האווירה שנרקמת על הבמה גם בזכות האביזרים המוזרים ביותר וגם בזכות דמויותיהם של כל המשתתפים, היא אווירה על-זמנית ואל-מקומית שנדמית כסתירה שהדעת לא מיישבת, של קיום בזמן עבר-עתידני, אחרי שהיקום ספג מכה אדירה שהותירה אחריה בעיקר גרוטאות.

המושל נאחז בציפורניים על שליטה ומצד שני, כרוך אחרי משרתיו. מדובר בשרידי נרטיב הזוי, סוריאליסטי, שמושפע משיפעת התופת של דנטה ומהריק של בקט בגודו. השליט נאחז בשאריות עולמו ושאריות שפיותו. לחלקי הסט שמגמדים את הבמה יש יכולת להסתובב על ציר אופקי או אנכי והגודש שהם מיצרים מאפיל לעתים על ההתרחשות האנושית.  כל מה שזז, מתנייע על גלגליות וזה כולל פרטי ריהוט עתירי דמיון מוטרף שמורכבים מגרוטאות מתנייעות.

 זו הופעה מרשימה ביותר, בה אתה יושב על קצה הכיסא ומייחל לא אחת לפחות רעש ויזואלי, כדי לתת לשכבות הדימויים לחלחל לתודעה. תיירי עצמו הוא רקדן, פנטומימאי, שחקן ורקדן בעל נוכחות יוצאת דופן וכריזמה אדירה.

       yoann borgeois, lyon 2014 geraldine Aresteanu  בקוטב הנגדי לגרנדיוזיות השופעת של תיירי, נמצא יוצר מדהים בשם יואן בורג'ואה (Celue Qui Tombe by the Yoann Bourgeois) שרקד מספר שנים בלהקה של מאגי מארן ויש לו רקע במחול ובקרקס.

יואן מבחינתי הוא תגלית מיוחדת. העבודה מתרחשת על במה של 6X6 שתלויה מתקרת בית האופרה של ליון באמצעות 4 כבלים. כשעולה אור ממוקד בתקרה, הבמה-דמוית רפסודה- כמעט צמודה לתקרה ורואים- לא -רואים תנועה לא ברורה ומניחים שאלה הרקדנים. לפתע חורקים הצירים ושני כבלים מתרופפים והבמה נוטה חזק באלכסון והדמויות מגלגלות וגולשות במורד לקראת נפילה. בגובה אדיר כזה זה לא נשמע רעיון כל כך טוב.  במהלך הערב הבמה נעה בגבהים שונים ולכוונים שונים כשמופעלים עליה כוחות פיזיים משתנים כגון הטיות מצד לצד כמו נדנדת ענק, או תנועה על ציר שמסובבת אותה במצב אופקי במהירות גוברת ושאר וריאציות שנפתרו טכנית באופן מרשים ביותר. מה שמנסה בורג'ואה לעשות, זה לבדוק איך משפיעים כוחות חיצוניים על הגוף , בדיוק ההפך  ממה שקורה בדרך כלל על במה מחול, שאז הרקדן מיצר את התנועה מתוך מוטיבציה שהוא מייצר. לדוגמא, כשכוח צנטריפוגלי נוצר עם סחרור משטח הבמה, הגוף ששואף להימצא בשווי משקל בטרם יעוף החוצה, מטה את עצמו עם כיוון התנועה ויכול וחייב להישאר במנח אלכסוני, מצב שאינו אפשרי בשום דיסציפלינה אחרת, למעט בהחלקה על קרח.  כל אלה מייצרים קומפוזיציות ייחודיות, ויחסים אחרים בין המשתתפים שתלויים אחד במיצוב הגוף של הזולת. זה בולט למשל בבמה שאינה מיוצבת בה כל תזוזת רגל של האחד משפיעה על בטחון כל הקבוצה.

כל ששת המשתתפים הם אקרובטים אבל אף אחד לא מבצע תנועה מיותרת, רק למען התפארת. יואן מצטייר במפגשים אתו, כדמות כמעט ביישנית, עם סומק קל וחיוך שובה לב. שפתו מדויקת ושקולה, מתומצתת ובהירה להפליא. הוא מרשים על הבמה ומחוצה לה.

מישהו שאל אותו במסיבת העיתונאים כמה זמן לקח לו להכין את העבודה והוא אמר: שנה. תשעה חודשים לפתח את הקונספט, ולפתור טכנית בעזרת אנשי מקצוע את האופן שבו הבמה תתפקד. המטרה להבטיח בעזרת תחשיבי כוחות מדוקדקים את בטיחות הרקדנים. שלושה חודשים בלבד לקח לו להכין את הרקדנים.

במבט לאחור, זו עבודה שמצמידה אותך לכיסא ועם זאת נראית מלאת מעצמה, עבודה שנרקחה בידי יוצר מאד אינטליגנטי.  XY company 2014, lyon, christian ganet

בין העבודות שיצאו מתחום הקרקס וחיפשו חירות חדשה, נמצאת להקת XY שכל 22 משתתפיה באים מהקרקס והם לא מסתירים את כישוריהם. בעזרת משטחי עץ הם בונים מקפצות שמעיפות אותם על כתפי פירמידה אנושית בת שלש קומות אדם. כן, היה הרבה הו והא, אבל היה גם ניסיון למצוא דרכים לעבוד אחרת כקבוצה, לא רק לעופף באוויר. העשייה מעט מוגבלת אם מחפשים פיתוח אמנותי. ואם כי התיאור לא נשמע כל כך מאתגר, היו בערב המון רגעים שובי לב, בין השאר בגלל רוח הפשטות שבה הם מתייחסים ליכולות הללו. ברגע שהם באו ליהנות, גם לנו נפתחה הסבלנות קצת יותר.

אמנם להקתו של קאדר אטו ((Kader Attou, Cie Accrorap   לא ממש קשורה לקרקס החדש, אבל חבורת הברייקדאנס הזו היא מהטובות שיש. כבר הרבה שנים שקאדר  מנסה לגשר בין ההיפ-הופ לבין ביטוי בימתי אמנותי מורכב יותר. הוא הגיע די רחוק בעבר, אבל אני לא רואה שהוא הצליח לפצח את הנוסחא שתקפיץ אותו יותר גבוה. בינתיים, הרקדנים שלו עושים את העבודה. יש להם יכולות אקרובטיות וירטואוזיות מרהיבות והם בין הרקדנים החזקים מסוגם.  כיום יש לו שתי רקדניות ברייקדאנס חזקות ביותר שיכולות להתחרות כמעט עם כל היפ הופיסט על הבמות. דבר שלא ראינו בעבר.kader attou, lyon 2014, michel cavalca

שיאני העוצמה הפרפורמטיבית

לא אמנה את כל הלהקות שראיתי במהלך הזמן ששהיתי בליון ( 8 לילות ויום) אבל אזכיר שני מופעים שמתבססים רק על אישיותו של היוצר/מבצע: הראשון- סולו של פרנסואה שיניו (Francois Chaignaud  ). באולם קטן, יושבים שני תריסרי צופים על כריות פלסטיק מתנפחות. ידידנו עולה למשטח המופע לבוש בבגד פסוידו-אתני הכולל חצאית ארוכה שמזכירה במבנה קרינולינה. הבד השקוף לא משאיר הרבה מקום לדמיון. החצאית מקושטת בשנצי מתכת בפרוטה וציציות שנתלשו כנראה ממקל נוצות צבעוניות לניקוי אבק. לראשו יצירות פיסוליות שהמרשימה בהם כוללת לא מעט עופות בר מפוחלצים. ציפורניו מטופחות וצבועות בגווני הקשת. אם יש דרוג של אנשי-טווס ביקום, שיניו יקבל מקום של כבוד. במסיבת העיתונאים הוא ישב לבוש בחלוק-שמלה מפלנל משובץ וכובע שלג ומכר סיפור מופרך על תחקיר שעשה על איזה שבט נידח בהודו ושם למד במשך חודשים ארוכים את  תרבותם ואת המוסיקה שלהם. דההה.

 בכל אופן בחדר לא היה הרבה מקום לעשות הרבה לבד מלנענע את החצאית ואת אביזרי הראש והגוף, אבל לב העניין התגלה במהירה. שיניו שר כלל לא רע ובשפות שונות החל מאוקראינית ( בסבירות בינונית), צרפתית, איטלקית, ג'יברישית ואנגלית, גם בקול בריטון נמוך וגם בקול נשי גבוה שלא אסתכן בהגדרתו. שיניו היה אמור לבוא לצוללן האחרון. אולי יסכים שוב בשנה הבאה.

פרנסואה שיניו זכה בצדק למוניטין כפרובוקאטור מרתק, חצוף, מקורי, נועז ופרפורמר בלתי נשכח. איש לא ייקח את זה ממנו.

rocio molina, lyon 2014, michel cavalca                                  בביאנלה הייתה לו מתחרה חצופה ונועזת- אם כי באופנים אחרים. רוסיו מולינה, רקדנית עצמאית ומקורית ממדריד שעוסקת בתחום הפלמנקו החדשני ויש לה את כל הכישורים לכך. היא קודם כל רקדנית פלמנקו קלאסי אדירה ואחר כך רקדנית ונציגה אותנטית של הפלמנקו החדש. הפעם היא באה עם עבודה אמביציוזית שכוללת וידאו, קבוצת נגנים, זמרים ושני רקדנים גברים שאתם היא מקיימת יחסי סאדו- מאזו מיותרים. את רוסיו מולינה צריך לראות בסולו, בלי שטויות, בלי עציצים על הבמה, רק היא והדחפים הפרועים, הסקסיים והפראיים שלה. יש סיכוי גבוה לראות אותה בסוזן דלל עוד השנה, בעבודה אחרת.

מה שלום הישראלים בליון?

במהדורה זו לקחו חלק שלושה יוצרים ישראלים. עבודות של שניים מהם: עמנואל גת ורועי אסף עלו על במת אולם האופרה של ליון במסגרת שני ערבי רפרטואר. עמנואל גת פתח את הערב הראשון עם עבודתו החדשה 'זריחה'  ( Emanuel Gat- Sunshine)והקדים יצירה על פוינט לקבוצה של גברים ונשים שיצר פרנסואה שיניו. את הערב חתמה העבודה 'לבירינט של הלב' של יירי קיליאן מ-84. לא התרשמתי שההחלטה לצרף לגת וקיליאן את שיניו הועילה לערב במצטבר, או לשיניו עצמו, אבל בפרוזדורים אומרים שצירופו בא בעקבות לחץ של דומיניק הרווה. בשיחה אתה, לא הכחישה שזו בחירה שלה. בכל מקרה העבודה של קיליאן לא חדשה ואולי גם לא מהטובות שיצר, אם כי הפתיחה מרהיבה. רקדנית בשמלה ארוכה יורדת באלכסון מגובה רב אל מפלס הבמה, מבלי שנראה את המדרגות. התאורה מקיפה אותה בכחול אלקטרי על רקע שחור, והיא נראית כצפה באוויר.                                                emanuel gat, sunrise, lyon opera, Michel cavalca

העבודה של עמנואל, היא המשך לרצף עבודות אחרונות שהן מעין יומן מתמשך שמתממש בפרקים שעיסוקם שלל נושאים מחוליים שמרתקים את גת מזה זמן. הלהקה שלו חזקה ודוברת היטב את השפה והדינאמיקה המדויקת והמעודנת שלו. אוהבי מחול שחיים טוב עם מחול אבסטרקטי אוהבים את העבודות האלה מאד. הקונספטואליסטים מחמיצים את ליבת היצירה.

הפתעה חיכתה בין דפי התכנייה שנשלחה אלי כשבמסגרת ערב רפרטואר באופרה עם להקתו של בנג'מין מילפייה (Benjamin Millepied ) מלוס אנג'לס, נכללת יצירה של רועי אסף. מילפייה הפך לסלב אחרי שעשה את הכוריאוגרפיה ל'ברבור שחור' בהוליווד ואף נישא לכוכבת הסרט, נטלי פורטמן, שמצידה, כרוכה מאד אחרי עבודותיו של אוהד נהרין ושומרת אתו על קשר (והנה, עוד דבר זוטא על הקשר הישראלי). לצערי הבכורה התקיימה אחרי שכבר עזבתי את ליון. אבל שאפו לרועי אסף וכבוד על הבמה של אחת מלהקות הבלט החשובות באירופה.

אחרון חביב, הוא יובל פיק, (Yuval Pick) שמנהל מרכז כוריאוגרפי לא רחוק מליון. המקום עצמו מקסים בילינו ערב מהנה עם להקתו המונה חמישה רקדנים, וכל אחד מהם מיוחד במינו באופן בולט. לגיוון יש חלק חשוב באופן שבו מתקבלת היצירה.

נדמה לי שבמהדורה הנוכחית, הייתי מופתעת למצוא יותר עניין דווקא ביצירות של מספר יוצרים שנחשפתי אליהם לראשונה במסגרת הפסטיבל הזה. וזו כמובן תחושה מטובה, מלאת אופטימיות.

זהו פסטיבל גדול ובחלק לא מבוטל ממנו מתקיימים תריסר אירועים ביום ואף למעלה מזה. מי שמנהל אותו צריך לעבוד קשה כדי לשמור על הרמה ולהתעלות על עצמו בבוא המהדורה הבאה. עכשיו יש לאחל לו שיצליח להרים את הרף שקבע בעצמו.