אם מישהו תולה תולעת על חכה, מישהו כבר יבלע אותה. כמשל, למשל.

עצמו עיניים ותארו לכם חכה ועל הקרס, במקום תולעת, תלוי צ'ק של יותר ממאתיים אלף שקלים מתדלדל חרישית מול עיניהם המשתאות של יוצר מחול עצמאי באקלים התקציבי שלנו וכל מה שהוא צריך, זה להתכופף, קצת לעכז בחינחון ולהענות למולך, מפעל הפיס במקרה הזה, כל עוד הוא מוכן ליצור מחול תחת אילוצים, דהיינו כללים ותכתיבים של בעל המאה.

 עכשיו תארו מה עולם המחול היה מפסיד לו הנתח השמן הזה היה תלוי מול אפם של הצמד ניב שיינפלד ואורן לאור. ובמקום היצירה העצמתית שהעניקו לנו, ששואבת מהמקור -ניר בן גל ליאת דרור-  אבל בונה חוט שידרה עצמאי שאינו מחויב לשום 'דרך אמת' מוכתבת, היה הזוג בצוק העיתים בולע גלולה נגד בחילה ויאללה- לעבודה.

 להערכתי, היינו מקבלים תרומה שבני גילי היו מכנים אותה בילדותי- א-פייג.

הגביר בא לעיר. ברור שלא חסרים יוצרים שיתפתו מבושמה של ערימת השטרות. מי אמר שלכסף אין ריח ולא קיבל?

 ומי יהיה מוכן להתרצות ולעשות כרצונו של מי שקנה את זמנם-נשמתם. גם רחב "חילקה מזון" למי ששילם לה. חוכמת בעל המאה החזק על המוחלש. האם יזכרו לו את זה כשיחפש הוקרה?

אפרופו מפעל הפיס, האם נכון שהשנה ילך הפרס הגדול ( מאה אלף שקל!)בתחום המחול שמיועד ליוצר העבודה המקומית המצטיינת של השנה, לפיגורה מסוימת שתקבל אותו שלא על פי הגדרת מטרות הפרס, דווקא על מפעל חיים בתחום החינוך? למה, לא היו יצירות מספיק טובות השנה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.