ענת גריגוריו- Mr. Nice Guy. אולם ירון ירושלמי, 2 באוקטובר

ענת גריגוריו- Mr. Nice Guy. אולם ירון ירושלמי, 2 באוקטובר

 

צילום: גדי דגון

 

"כל כך הרבה קולות מתרוצצים בראשנו. מונעים מאתנו את חופש הביטוי ובתוך כך הופכים אותנו לקרבן של החברה" כותבת גריגוריו בדף תכניית הערב, בעקבות איזה תהליך שעברה אישית במרומז. היא אומרת כי בעקבותיו גילתה דברים על עצמה שהביאו לה חירות.

anat grigorio mr nice guy gadi dagonעל הבמה גריגוריו היא קודם כל פרסונה בימתית חזקה. רקדנית מצוינת בעלת כישורים מרשימים, שליטה ויכולות הבעה.

החלק הראשון של הערב מוקדש לבניית דמות נשית מעט חלולה, קצת שתויה, לא מפוקסת ובדקות הראשונות היא שוכבת על הבמה מכווצת כעובר; אישה יפה בשמלה שחורה חושפנית, נעלי עקב ומעיל פרווה, אותו היא פושטת ולובשת תוך התנהלות פתיינית אינהרנטית לצלילי שיר  בביצוע גברי ובהילוך איטי, שמזוהה עם מרלין מונרו- 'אני רוצה להיות נאהבת על ידך'. השמעה במהירות איטית גורמת לקול להישמע נמוך יותר ולמילים להתלעלע . אותו 'מיסטר נייס גיי' נכנס לתמונה מטפורית כקול ברקע ( טכסט וביצוע- סשה אנג'ל) בתפקיד מלהק או אולי צלם אופנה שמבקש ממנה לשנות תנוחות במהירות לא סבירה . כל הגישה הסקסיסטית שלו גורמת לה להסס מעט בהתחלה ועם זאת, היא עושה מאמץ לעקוב אחרי ההוראות, מגוחכות ככל שיהיו.

גריגוריו מצליחה להעביר את ההלם הראשון ומבינה מהר מאד שהיא הולכת  ומתחפצנת בברוטליות שרק תתעצם בהמשך, אבל היא לא מתמרדת, לא מפסיקה, לא מתעמתת. הוא תובע ממנה בגסות לחייך, לפלרטט, להבליט חזה וישבן להתכופף, להסתובב. את ההוראות הוא יורה ברצף מהיר ודורש כל הזמן גם שתזכור לחייך. גריגוריו עומדת בגבורה מול דרישותיו אלא שחיוכיה מאבדים תמימות ובמהירה מנסים ולרב ללא הצלחה, לכסות על האימה, על הניצול, על ההשפלה. כן היא תנבח, אבל גם תייבב כגור נטוש.

בחלק האחרון, קולו של הגבר נדם. לגריגוריו יש הזדמנות להפיק לקחים או כדבריה: למצוא את עצמה, את קולה. וכאן בא החלק הפחות נוח כצופה, גריגוריו, תחילה בהיסוס, אך בהמשך היא תחזור ותשתמש  בארסנל הקונוונציות ה'נשיות' ובהן התחנחנות מודעת, כדי לבטא את אותו שחרור מיוחל.

 נכון שהיא כבר לא נדרשת להיות כלבתו הנובחת של הגבר וגם לא לנחור בפקודה כחזיר, אך גם אינה מוותרת על סממני שיוך לדימוי הנשי; נעלי עקב ומעיל פרווה, מחוות גוף פתיניות  ומבטים חודרים. אלא שעכשיו מתוך רצון חופשי היא משוחררת להיות חושנית או במילים אחרות- נותרה כבולה בתדמיות וציפיות מבחוץ.

כמבצעת, גרגוריו מרשימה מאד מאד, והיא בהחלט מחזיקה במה. טווח היכולת שלה הוא עצום ויש לי הרגשה שהיא עדיין לא ממש מיצתה את כל כישרונותיה במספיק מסגרות מתאימות.

במובנים רבים, גריגוריו נשארת באזור הבטוח מבחינתה, במקום שהיא נמצאת בו בשליטה גמורה בכל מובן. מקום שפורס לה יריעה מחמיאה שעל הרקע שלה, היא יכולה להקרין את הפרסונה המבצעת שלה, במלואה. ויש מה לראות, ועוד איך, החל בביצוע שדורש כוח וכלה בהפצעת חיוך קורן.

מבחינה  כוריאוגרפית, שני החלקים הראשונים עבדו הרבה יותר טוב מהחלק ה'חופשי' האחרון שהיה חסר מיקוד וכיוון, רופף במבנהו ומאכזב מבחינת עיבוד הנרטיב שלו.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *